דברי הכותבים כאן בפרט התעוררי ערבו לחכי. ואם ברבני פאלאג'י עסקינן מן הראוי להעתיק כאן דברי רבי אברהם פאלאג'י זצ"ל בספרו שמו אברהם בעניני העקידה: ונגלה אלי נים ולא נים דלפי חומר העון של הוצאת זרע לבטלה הוא רובו בעולם, איך יש קיום בעולם דבני אדם חיים ומרויחים ואוכלים ושותים ושמחים בכמה מיני שמחות? והן אמת דמאריך אפיה. אך יש הפרש דאין זה ככל עון ברבוי בני אדם, ואין עבירה דוגמתה דמורגלת בבני אדם להאריך אפו כל כך, ומצאתי תרופה דאברהם אבינו עליו השלום בעקידת יצחק אין הכי נמי דעל פי הדיבור היה הנסיון, האמנם איך בידו משחית זרעו? דלזה יגרום 'לבי לבי על חלליהם ומעי מעי על הרוגיהם', והוא יותר קשה אם היה בן ל"ז שנה (ילקוט בראשית כב רמז צח) דאינו טיפה, והיה אפשר שיצוה לאברהם שיקח שוחט אחר ויעלהו לעולה דגם באופן זה היה הנסיון לגבי אברהם, וגם דלא היה צריך כהן, והיה שמעותד לשוחטו לפניו של אביו היה די, כמו שעשה נבוכדנצר לצדקיהו, אלא לומר דזה בא לתקן כל מה שחוטאים ישראל בהשחית זרעם, כענין שאמרו (מגלה עמוקות אופן קמו) האבות תיקנו על ג׳ עבירות דיהרג ואל יעבור, אברהם על עבודה זרה באור כשדים, ויצחק על שפיכות דמים בעקידה, ויעקב בגילוי עריות דלא ראה קרי פ"ד שנה עד שנשא. ויש סמוכות לזה ממה שאמרו במדרש בראשית רבה פרשה נ"ה (סימן ח), תבא חרב יד שעשה אברהם שנאמר, [וישלח אברהם את ידו] ויקח (אברהם) את המאכלת (בראשית כב י), ותעמוד על חרב יד שאמר פרעה, אריק חרבי (שמות טו ט), עד כאן. והרי שם דרשו (ילקוט שמות פרק ט"ו רמז רמ"ט) אריק חרבי לבעול בחוריהם, ונמצא דבא מגן אברהם לדבר שבערוה. ובזוהר הקדוש (חלק ב דף כו א) על פסוק חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה), דרשו על עון זה. ואם כן אתי שפיר תבא חרב של אברהם דבא להשחית זרעו. ובזה נתיישב לי למה אנו קורים פרשת העקידה בכל יום? כי היה די ביום שהיה העקידה כמו שאר זכרונות דבאים בזמנן? אכן בעבור שיהיה תיקון לעון זה אנו אומרים בכל יום, ושפתינו תפתח בתחילת הזמירות, ונסלח לכל עדת בני ישראל על עון זה. וא"ש את"ם ההי"ב [=ואם שגיתי, אתי תלין משוגתי, השם הטוב יכפר בעדי]. (פדה את אברהם פאלאג'י, מערכת הה' אות ו, דף עד, עמוד ד)
 |
|
|
