עשרת השבטים שהגלה סנחריב מלך אשור, כבר נפרדו מאתנו יותר מאלפיים שנה, ומ"מ לא משה זכרונם מבינינו. בכל דור ודור קם אחד או רבים וקיווה למצוא אותם חונים בסתר בצל, ולהחזירם ועי"ז לקרב הגאולה. ואחרי העיון בגישת חז"ל לענין, וחשבון מספרים בסיסי, הגעתי למסקנא שונה לגמרי מהמקובל.
הדיון בסנהדרין ק"י "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" וכו' מתורגם תמיד שהם שרויים במקום אליו גלו ולא חזרו משם, וספק יודעים ספק אינם יודעים על מציאותה של הדת היהודית שעומדת על תילה. התמונה מצויירת ככה שיש להם מלכים ושרים כוהנים ולויים, ויושבים איש תחת גפנו ותאנתו. וכמו שתיארו אלדד הדני ודוד הראובני.
התפיסה המקובלת יותר היא שהם נמצאים עדיין כשבטים מפוזרות באיזורי קורדיסטאן והרי ההימאליאה שבטיבט, ובאתיופיה וקונגו שבאפריקא. למרות שזה נשמע די סביר, אביעה נא עד כמה זה לא כ"כ מציאותי.
בוא נקח שבט אחד בלבד, למשל אשר. בוא נגיד שאחרי כל התלאות אשר מצאתם בדרך, שהגיעו לגלותם עם 100 משפחות צעירות. ברור שסכום זה אינה אלא אחד אחוז מאלף, כי לא נמנו למתי מעט אלא לאלפי רבבה.
ניתן לשער שבנ"א רגיל מוליד לפחות 4 ילדים במשך 40 שנותיו הראשונות. ז"א שאחרי 40 שנים כבר היו 400 משפחות חדשות. לא נכניס לחשבון אלו שכבר נמנו אלא אותם שנולדו בדור החדש בלבד.
עוד 40 שנה והדור הבא (#3) כבר נמנה ל1600 משפחות.
הבא (4): 6400
256000
102400
409600
1638400
6553600
26214400
והדור העשירי שמגיעה לזמן הלל הזקן תמנה כ1,048,457,600 איש!
וזה רק שבט אחד! ורק אם מונים מאה משפחות לכל שבט! דל מיניה אותם שהתחתנו זב"ז, אבל הרי לא חישבנו אותם שחיים עדיין מדורות שעברו.
ולפיכך, אף אם תבקשם ככסף וכמטמונים תחפשם, לא תמצאם חונים בעיירה אחת על שפת נהר סמבטיון, כי אם יוכל איש לספור הכוכבים גם זרעם ימנה. כל תושבי אסיא ואפריקה מצאצאיהם,( וכמבואר ביבמות), ואינם יודעים מאומה, ועתידים לחזור תחת כנפי השכינה בעת שירחם ה' על שארית עמו בב"א. 
