ספר אור החיים אות א - רבינו אלעזר מגרמייזא בן רבינו יהודה - ערך 784
י"ט ספר סודי רזי סודות הקבלה בכלל ובפרט סוד המרכבה נחלק להלכות (מובא כ"פ בספר ציוני על
התורה וגם בספר עבודת הקודש רפ"ס מחלק התכלית) וממנו לקוח ספר רזיאל הגדול הנדפס בספר רזיאל
באמ"ד (עיין דרך חיים למהר"ם די לונזאנו ד"ו דף קל"א ע"א) ולא ידעתי אם בשגגה כי לא ידע המעתיק
כי רזיאל הוא רזי אלעזזר או במרד ומעל למען גנוב לב הקונים לתומם, והוא רחום יכפר, וישנו בכ"י שם
וגם נמצא אתי והוא ספר יקר:
שו"ת מפענח נעלמים סימן ג
ג) והנה ידוע תדע תלמידי חביבי, כי הן אמת שהספר רזיאל הוא ספר עתיק יומין, אכן עם כל זה למודעה
אנחנו צריכין כי שלטו בספר הזה ידי מינים ועובדי גלולים והוסיפו וגרעו ממנו כרצונם, כמו שכתב
בשו"ת פנים מאירות (ח"א סימן מ"ה), וכן העיד הרב חיד"א ז"ל בקונטרס מעגל טוב:
) וראיתי שם השבעה אחת, וזה נוסחה, אני פלוני משביע עליך שם הוי"ה בשמות פלוני ופלוני וכו' -
ואומר אני שזה מינות וכפירה גמורה, וחלילה לזרע ישורון להאמין שיש ח"ו שום כח בעולם שיוכל
להכריח את הבורא יתברך, והוא למעלה מכל הכחות, כמו שיסד הפייטן בשיר היחוד, כל שם ולהט לא
ינצחוך, ובודאי הוסיפו זאת עובדי אלילים, וכן הרבה):
ולפיכך אין ללמוד בתוכו רק עם רב מובהק גברא רבא דאיתמחי שיודע להשליך את הפסולת אשר הוסיפו
הרשעים הארורים, ולברר את האוכל. וכן תמצא שכתב בספר מגיד דבריו ליעקב שחיבר המגיד מסיקאהל
ז"ל (בהקדמה) ששמע מפה קדוש זקני איש אלקי רבי דוב בער ממעזריטש ז"ל שברייתות שבספר רזיאל
וברייתות שבספר מעין החכמה, למד אותם מפה רבו רבינו ר"י בעש"ט ממעזבוש זצוק"ל:
והנה ברייתא הנקראה מעיין החכמה היא עתיקה מאוד, והיא היתה נשנית בישיבות בני הנביאים בימי בית
ראשון, ובספר עמק המלך (שער כדור הטהירו פרק ג') כתב שחברה משה רבינו. ובספר הפרדס מהרמ"ק
ז"ל (שער מהות והנהגה פרק ד') מביא וקורא מאמרים ולשונות ממנה. וסיגנון לשונה כברייתא דספר
יצירה, בקוצר לשון מועט מחזיק את המרובה, בעומק חכמת הקבלה האלוקית:
ודע כי ברייתא דיצירה הנ"ל וכן ברייתא דספרא דצניעותא הן המה נקראים בש"ס פרק שני דחגיגה (עי'
דף י"א ע"ב ולהלן) ברייתות דמעשה בראשית (וספרא דצניעותא הוזכר באידרא רבה שמונה עשר פעם.
ובאידרא זוטא פעם אחת, ובספר הזוהר שמונה פעמים. סך הכל הוזכר בזוהר עשרים ושבעה פעמים, וכל
זאת דברים ידועים). וכן היה לראשונים עוד משניות וברייתות בחכמת הקבלה שנאבדו מאתנו, ואין
להאריך בזה:
וראיתי בקונטרס העתקת כתב יד מופת הדור הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין, שכתב כי ספר רזיאל חברו
רבינו אלעזר רוקח מגרמיזא בעל הרוקח, שכן תמצא כתוב בריש הספר שהוא חברו על פי קבלת אביו
שקבל מרבותיו, עכ"ל. הרי שהרוקח הוא היה מחברו, עכ"ד. (וכעת כבר באו דבריו אלה על מכבש הדפוס
(עי' ספר הזכרונות ד"ה וספר רזיאל)). ואני תמה פה קדוש יאמר דבר זה, הלא ספר זה מוזכר בזוהר
בתיקונים (תיקון נ"ז) בשם ספר רזיאל. וכן בתיקונים שבסוף זוהר חדש (דף צ"ו ע"ב) גבי שם ע"ב איתא
כמה דאוקמוה בספר רזיאל בשיעור קומה דאיהו הוה ספרא דאדם קדמאה עיי"ש. (ואף שהאחרונים בזמן
התנאים הוסיפו בו, אבל יסוד הספר הוא מספרא דאדם קדמאה). ועוד הרי החכם אבן עזרא שחי לפני
הרוקח כבר הזכיר את הספר רזיאל בפרשת בשלח (שמות י"ד י"ט) בפסוק ויסע, ואיך יאמר הרב
שנתחבר בזמן מאוחר:
גם מדברי הפיוט (והחיות ישוררו) הנ"ל מוכח שכבר היה הספר הזה לפני הפייטן הזה שהוא רבי בנימין
טוב עלם, אחיו של רבינו יוסף טוב עלם ז"ל, שחיו איזה דורות לפני בעל הרוקח, שהרי הרוקח מביא כבר
דברי בעלי תוספות נכדי רש"י, ורש"י כבר מביא את ר"י טוב עלם בכתובות (דף י"ד ע"א ד"ה תרי
ספיקי) ובחולין (דף קי"ד ע"ב ד"ה אי הכי), א"כ היה מוקדם לדורו.
אבל האמת הוא שבימים קדמונים היו שונים ספרים המיוסדים על חכמת הקבלה בעל פה, כי כשנימנו
חכמי ישראל והתירו לכתוב תורה שבע"פ משום צורך השעה, לא התירו אז לכתוב סתרי תורה, רק פסקי
הלכות הנצרכים לכל ישראל בארצות פזוריהםסב, וסתרי תורה וברייתות דמעשה בראשית ומרכבה היו
נמסרים בעל פה מרב לתלמיד, אכן קצת תלמידים ציינו לעצמם ועשו מגילות סתרים, ועל כן היו נוסחאות
שונות זו מזו, כאשר תמצא בספר יצירה עשרה נוסחאות, כי כל אחד שנה כפי שקבל מרבותיו, ורבינו
אלעזר רוקח מגרמיזא העלה על ספר וחקק בעט ברזל ועופרת את הנוסחא שקבל מאביו שקבל מרבותיו
מדור דור ויש להאריך בענינים אלה, אך אין כאן מקומוסג:
הערות על שו"ת מפענח נעלמים סימן ג
סג. בנד"ז רבו הדיעות ונביאן בקצי"ר האומ"ר, בשם הגדולים להחיד"א (ח"ב ערך ח' אות פ"ז) הביא
בשם ספר חשק שלמה (כ"י) שהחוקרים הקדמונים כתבו שחיבר שלמה המלך ע"ה ספרים רבים ומכללם
ס' הרזיאל, ויש שיחסוהו להרב ר' אברהם אבולעפיא אשר היה קורא עצמו בספריו בשם רזיאל אשר
גימטריא אברהם, ויש אומרים שנתחבר בימי הגאונים. והיעב"ץ בספרו תורת הקנאות כתב דמזוייף הוא.
ולפי מה שכתב רבינו אפשר דכל הדיעות אמת וכמ"ש דעיקרו מאדם הראשון ורזיאל המלאך, ורק לכל
אחד היה נוסחא משלו וכפי שקיבל מרבותיו.
ר' צדוק הכהן מלובלין - קונטרס ספר הזכרונות מצוה שלישית
וספר רזיאל המיוחס לאדם הראשון חיברו בעל הרוקח, וכמו שכתב בהקדמת הספר שהוא היה חתום בו
ושקיבל מעשה מרכבה מרבי יהודה החסיד שקיבל מאביו כו'. ומלשון שקיבל וכו', מבואר שהוא המחבר,
לא כמו שחשב בעל ההקדמה שהוא המעתיק:
והרואה בפנים הספר בעניני המוסר שורש חסידות ויראת ה' וכו', ימצא דברים ככתבן וכלשונן בספר
הרוקח. וכן ניכר מלשונו בכמה מקומות שהוא חיברו. ומה שנתייחס שם איזה דברים לאדם הראשון ולנח,
היינו שהוא או רבותיו שמסרו לו חכמה השיגו ברוח קדשם דברים שנתגלו לאדם הראשון ולנח:
והרואה בתוכו יראה שדרך קבלתו משונה מקבלת הגאונים ושאר ספרים שזכרנו, והוא ענין מראה אחרת
נתגלית לראש המדברים על דרך ההוא, וכל ההולכים בעקבותיו צפו גם כן במרכבה על פי דרכו המושג
להם:
