מתוך "סיפורים ירושלמיים" 5 כרכים:
גאון במעטה קבצן
ב"ישועות יעקב" של מאה שערים הוא חלק מהנוף, לא ניתן לתאר את המניינים כולם, למן השעות המוקדמות של הבוקר עד לחצות היום, בלי אותו יהודי מה"שטעטלאך" )השכונות החרדיות הישנות שבמרכז העיר( העושה כאן את רוב ימיו. אותו יהודי שהוא ספק ליטאי ספק קוצקאי ומעטים יודעים מי הוא.
לבושו מרופט, פניו זעופות קמעא, והוא סובב הולך משטיבל לשטיבל. זה משלשל לידיו גרוש אחד וזה חצי גרוש. יחידים יודעים שבכך הוא תומך במשפחות תלמידי חכמים וכלות עניות. לעתים קרובות הוא מתקצף על חזן פלוני או מתפלל אלמוני שעשה שלא כהוגן, או משמיע בדיחה מתובלת כדבעי למבינים.
הרבה הוא יושב ושח עם ר' משה שוחט, איש כרוחו, והדברים ביניהם חריפים ומפולפלים. לא אחת רואים אותו מתלהט בויכוח עם תלמיד חכם זה או אחר, מתעמת בדבר הלכה עם ר' יעקב קצינלנבויגן המרביץ תורה בשטיבל הגדול או עם ר' חיים נאה - בדבר כזית או כביצה, רביעית או מלוא לוגמיו. עתים יושב שעון כולו בפינת קיר כשהוא שקוע במחשבות, ואיש אינו מתאר לעצמו כי מטייל הוא עתה לרוחב הש"ס ולעומק הפוסקים.
אבל בבית הכנסת בבתי ברוידא, בו התפלל בלילות שבת או בכל עת אחרת שלא הלך למאה שערים, ידעו הכל, כי הינו גאון עצום, כח זכרונו מבהיל, ובעידנא דרעותא הוא מסוגל להצביע על השורה בש"ס שהיא בעלת הגימטריה הגדולה ביותר - - - )"זוהי שורה העוסקת בפסוק וטאטאתיה במטאטא" אומר עד הראיה(, או לזהות פיסת ניר מן הגניזה מאיזו גמרא היא זו.
"שמעתי פעם" - אומר לנו ירושלמי קשיש - "היאך שואלים אותו, היכן כתוב 'יותר ממה ששמרו ישראל את השבת - השבת שמרה על ישראל'. חשב וסקר בסקירה אחת את הבבלי ואמר: בבבלי לאו. שוב חשב וסקר-סרק את הירושלמי - גם לא; במדרשים לא, ושם לא, ושם לא - אין בכל התורה כולה" - - - אחר נתברר שהמשורר שר"י של החילונים בדה זאת מלבו )יש מספרים סיפור זה על הגאון רבי דוד יונגרייז זצ"ל(.
מספר הר"ר חיים שלום שוורץ, מחשובי המחנכים: "הוא שאל אותי פעם מה המילה בעלת הגמטריה הגדולה בתורה, וכמובן נזדקק בעמצמו לענות: "תשתרר"; ומה המילה הגדולה בנ"ך - "ארתחששתא"; והגדולה בש"ס "שתשתחררי" - - - אחר אמר: בפרשת התוכחה ישנם תרע"ו פסוקים כמנין "רעות" ומספר השמות שבפרשה זו: כ"ו כמנין שם הויה. כך גם בתפילת שמונה עשרה, מנין שמות דומה: כ"ו. ועל כך בא הכתוב בתהילים: "רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה'" לומר לך שהצדיק ניצל מכל ה"רעות" "כולם" הודות לכוונתו בכל ה' שבשמונה עשרה ברכות" - - -
מדי שנה בשנה, בהגיע חודש תמוז, החודש אשר בו הסתלק לשמי רום )תשי"ד(, נזכרים הירושלמים של פעם בערגה בדמות הפלאית הזאת. דמות אגדית שהסתירה את ידענותה בבית צנוע, בשכונת כנסת הישנה, בין רהיטים רעועים וכלים שבורים. דמות מיוחדת במינה המופיעה אחת לדורות.
"הוא הסתתר ממני" - אומר לנו הנכד שגדל בביתו כבן - "מה ששאלתיו, ענה לי: 'איך בין נישט קיין שטאט-זאגער )אינני מגיד מתא('... אבל פעם התבטא בפני: 'הם חושבים שאני ידען, לו היו עוברים כמוני על הש"ס מדי שנה ועל משניות מדי חודש, גם הם היו זוכרים ויודעים'".
* * *
וושליקובה הינה עיירה ליד ביאליסטוק. שם נולד הגאון דנן ר' שמואל מועד. בעיירה יש שטיבל של חסידי קוצק והאבא של ר' שמואל מתפלל שם וטופח ומטפיח על בנו מן החריפות ומן הקיצוניות החסידית השוררת בין כתלי בית המדרש.
האב "מכניס אורחים" גדול וכשהחפץ חיים זצ"ל עובר באיזור, הוא מתארח אצלו. פעם נוטל הוא על ידיו את שמואל הקטן ומברכו שיהיה גדול בתורה ויראה.
האם אף היא אינה חוסכת מאמץ שהילד יהיה לגאון ולתפארת והיא זהירה עמו בכל המסוגל לזכרון וקשה לשכחה.
כבן עשרים הוא שמואל כשבלבו גומלת ההחלטה לעלות ארצה. כאן לוקחו איש חריף כדוגמתו לחתן, הלא הוא מן הדמויות הטמירות ביותר בירושלים של הימים ההם "ר' דוד שותק" קנאי גדול, מתלמידיו המובהקים של המהרי"ל דיסקין זי"ע.
ר' דוד אופנהיימר נקרא במקור. המהרי"ל הביאו עמו ארצה כילד יתום וגידלו כבן. כשנישא ר' דוד, סבל צער גידול בנים לאין שיעור. שתי בנות קטנות לו והאחת שובקת חיים ר"ל. החלה אחותה אומרת כי היא חפצה ללכת אליה - - - נבהל ר' דוד והלך לשאול את פי רבו המהרי"ל מה לעשות. הורה לו להתהלך עם הילדה ממקום למקום ולומר לה כי הולכים אל האחות...
אך לדאבון לבו, לא יצאו ימי השבעה והילדה גם היא שבקה חיים מרוב געגועים לאחותה, והיא בת שלש שנים בלבד.
ר' דוד זועזע עד עומק נפשו - הלא דבר הוא! ומי יודע אם לא "עוונותיו" היטו אלה.
גמר אומר וגזר על עצמו שתיקה. מכאן ואילך שתק משך עשרים ושלש שנים, עד יום מותו. קרה פעם וחשב לפצות פה משום כבוד רבו המהרי"ל, היסה אותו הרב והורה לו להמשיך בשתיקה.
"שמא תאמר" - אמר פעם חתנו ר' שמואל מועד לנכדו - "כי היתה השתיקה מעשה של עיצבון גרידא, הרי לך עובדא נוראה: מדי ערב ראש השנה, היה רבי יהושע לייב דיסקין שולח לר' דוד, פדיון וקוויטל להתפלל עליו ש...יזכה ליראת שמים" - - -
* * *
ה"בית ישראל" מגור זי"ע בביקור אחד משני-שלשת ביקוריו אצל ר' שמואל מועד:
- שמיל, הילד הזה נכדך?
- כן, הילד הזה נכדי.
- מה שם נכדך?
- כשמו של הרבי.
- שמיל, לאיזה רבי אתה מתכוון?
- לרבי היושב כאן.
כאן נזדעזע האדמו"ר מגור וכאילו התקפץ ממושבו: שמיל, אני הנני רבי בעיניך?!
זאת סיפר לנו האבא של ישראל, ר' ג. ד. ב. שניכרת בו ירושת הסבא להשמר מתוספת מילה או תנועה שאינה של אמת. "כשכותבים על סבא" - הוא אומר - "יש לדעת כי היה 'א שטיקל' איש אמת ואי אתה רשאי לכתוב דבר שאינו איי איי איי". כששאלנו במה התבטאה מידת האמת שלו, אמר: "הוא נזהר מכל תנועה קטנה שאינה אמיתית".
* * *
ר' שמואל מועד השתייך באורח בלתי רשמי לא במעט לחסידות. בראש וראשונה, פשוט, משום שידע הכל על הכל. "איזה ספר שהייתי מוציא מארון הספרים" - אומר לנו הנכד - "היה אומר מה ואיפה מופיע כל דבר, מי ומה היה המחבר, כמה מהדורות יצאו, ונותן לי דרשה שלימה על הספר".
"פעם שמעתיו מזכיר 'הבעש"ט הקדוש'. אמרתי לו: סבא, גם אתה סבור כן? אמר לי: איי, אתה עדיין ילד, אינך יודע כלום".
כשעלה האדמו"ר מסאטמר זי"ע ירושלימה לאחר השואה, הלך ר' שמואל לשחר את פניו. הושיט לרבי חמש לירות לפדיון, סכום הגון ביותר בימים ההם. לתדהמת החסידים, קיבל הרבי מידיו את הממון, למרות שנהג לא ליטול פדיונות מתלמידי חכמים עניים, חוץ מבמקרים יוצאים מן הכלל. סקרנותם גברה כשאף הוציא עט ורשם לו אישור )הנושא את התאריך י"א תמוז תש"ו( על "חמשה פונד"...
הענין נותר עלום, אך יסופר שכאשר הראה ר' שמואל את האישור ל"טעפליקער רב" הגאון רבי שמשון אהרן פולונסקי זי"ע וסיפר לו את המעשה, ענה ואמר: "נדמה לי שאני מבין מה היתה כוונת הרבי מסאטמר" ולא יסף )עולמות שחרבו(.
על ויכוחו האחרון עם רבי אברהם חיים נאה זצ"ל, סיפרו השומעים: ר' שמואל כבר היה חולה, ובקושי שרך את רגליו למאה שערים. הוא התעצם עמו ארוכות על השיעורים, ובראותו כי אינו נשמע לו, אמר לר' חיים: בעולם הזה כבר לא אבוא עמך לעמק השווה - - -
היתה זו הפעם האחרונה שהוא בא לכאן. לאחר זמן קצר הלך ר' שמואל לעולמו. והמעניין מכל, שגם ר' חיים נאה הצעיר ממנו בהרבה וכלל לא חולה באותה עת, גם הוא הלך לעולמו תוך שלשה ימים להסתלקותו של ר' שמואל. והיה הדבר לפלא.
במאמר המוסגר תצויין עדותו של הר"ר חיים שלום שוורץ, שעם כל ויכוחיו עם ר' חיים נאה אמר פעם ר' שמואל: שבויכוח על השיעורים עם גדולי ישראל, נראים דברי ר' חיים נאה מדבריהם.
