א. הגמ' אומרת " מאי גבורות גשמים? א"ר יוחנן: מפני שיורדין בגבורה.
שנאמר: "עשה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר"(איוב ט, י) וכתיב "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות"(איוב ה, י). מאי משמע? אמר רבה בר שילא: אתיא 'חקר' 'חקר' מברייתו של עולם. כתיב הכא: עושה גדולות עד אין חקר וכתיב התם "הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" (ישעיהו מ, כח)וכתיב "מכין הרים בכחו נאזר בגבורה"(תהלים סה, ז)".
מה הכוונה יורדים בגבורה?
מה מפריע לך לפרש את זה במבט המטפאורי? יורדים חזק! יש כאן משהו מרשים! גדולה, כח (עי' בתוס' שם)! אם כוונתך לשאול 'מה הנפק"מ בזה'- התשובה: נפק"מ שמזכירים זאת בברכת הגבורות (אתה גבור).
(-יש בריטב"א משמעות לקשר את ענין הגבורה עם מימרא אחרת המובאת בהמשך הגמ', שמפתח הגשמים לא נמסר בידי שליח)
איך מסייעים הפסוקים להבנה של העניין, מלבד הוכחה שגם בפסוקים יש את המשוואה הזו, של גשמים- גבורה?
אולי את שואלת זאת משום שאינך מורגלת בכגון דא, אך הגמ' כאן משתמשת עם 'גזירה שוה', שהיא אחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. כשדורשים כן, זה כאילו שיש פסוק מפורש אם נשוא הדרשה (בענינינו- כאילו יש פסוק מפורש שגשמים קרויים גבורות)
ומבחינה מהותית, גשמים לא מזוהים יותר עם חסד? מה פתאום גבורה?
זו לא שאלה מהותית אלא שאלה שקשורה לתורת הסוד. מבחינה מהותית- גשמים הם אכן חסד גדול, אך אין זו סתירה לירידתם בגבורה.
ב."מאימתי מזכירין על הגשמים רבי אליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו ... ר' יהודה בן בתירה אומר בשני בחג הוא מזכיר ר' עקיבא אומר בששי בחג הוא מזכיר...
מה מהות הויכוח מתי בדיוק מתחילים להזכיר גשמים?
את מתכוונת למהות אחרת מזו המוזכרת מפורש בגמ'? "מאימתי מזכירין על הגשמים - רבי אליעזר אומר: משעת נטילת לולב, רבי יהושע אומר: משעת הנחתו. אמר רבי אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים. וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים - כך אי אפשר לעולם בלא מים. אמר לו רבי יהושע: והלא גשמים בחג אינו אלא סימן קללה! אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר. וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה - כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. לפיכך, אם בא להזכיר כל השנה כולה - מזכיר"..
ג. מה העניין שמחכים עד ז' חשוון, עד שאחרון העולים יגיע לביתו? הרי:
1. ממרחק כזה לא חייבים כלל להגיע, אז מדוע מתחשבים באדם שכלל לא היה חייב לעלות.
מה ?? (כנראה התבלבלת עם קורבן פסח, שמי שנמצא בדרך רחוקה פטור מפסח ראשון).
2. מסתמא שבו' חשוון כבר לא נותרו עולים רבים, ומה ההבדל בינם לבין סתם יום, שבו אנשים רבים נמצאים בחוץ והגשם מפריע להם?
קידמני שוניקו בתשובתו, אך ניתן לומר בפשטות, שכשדחו את הזכרת שאלת גשמים מפני עולי הרגל, דחו כבר עד שכולם יהיו בבתיהם. אך סתם לעוברי דרכים, לא תיקנו כלל דחיה.