המחלוקת סביב הרמח"ל

קושטאי,

בקצרה,

אין הוכחות כי הגר"א היה ממעריצי קבלת הגר"א או מהצועדים בדרכה. ( ולפי הרב "ברי ושמא" אין לזה כל עקבות בקבלת הגר"א ). אילו היה הגר"א נייטרלי לגבי קבלת הרמח"ל , שתיקתו ניחא. אך מגאון כמותו שנניח והאמין בסודותיו של הרמח"ל בצעירותו ( מפי משה רבינו ושאר אישים מהמקרא וצבאות מעלה...שנתגלו לו לכתוב את הזוהר הבא לזמן שלאחר הגאולה...) ונאמין שהדליק נרות לכבודו ( ושאר מעשיות ושמועות ), כל שתיקה בזה היא אך ורק לגריעותא. מה גם שאף בכתביו ניכר שהוא אינו צועד בקבלת הרמח"ל. כעת תחשוב למה.

ליתר טענותיך על אישיות הרמח"ל,  אין לזה כל קשר לקבלת קבלתו וסודותיו, כמו שאין עוררין על יתר אנשים טובים וצדיקים שדעתם בקבלה לאו ברת סמכא ( למן דור הרשב"א ואילך לדעת רבינו האריז"ל שהם כבר כתבו מסברא אנושית שנתערבה בדבריהם).

לגבי ספר מסילת ישרים, אין בכל דבריך והגיגך הנחמדים כדי לערער בכהוא זה את האמת שבטיעון שטענתי : אין שום ספר מוסר מעיד על אישיות ומעשיו של מחברו.וכמו שאמר פעם מישהו, יש ספרים שגדולים יותר ממחבריהם. והדבר ידוע שאפשר להוליך שולל בכתיבה מתוקה ונעימה מלאת חסידות ונופת צופים, אף שהיא יוצאת מפי נבל שבנבלים. כמו שדרשו חז"ל עה"פ כי ציד בפיו .

ההיפך,  קורא אותו ונהנה מידי פעם מדבריו. אבל מכאן ועד לקבלת סודותיו הנוראיים וכו', צריך זהירות יתירה מאד בעניין. ( העם שלנו למוד בבעלי סודות , חלקם רשעים חלקם תמהוניים וגם כאלו שסתם טעו בדימיונם ברוב תמימותם , ורובם כאלו שפשוט טעו בדעתם מבלי משים. ). אני חושב שלא לחינם התנגדו לכתיבתו הקבלית דווקא ולא לשאר כתיבותיו בנגלה. כי אולי זה לא שקינאו בו, או ששכלם של אנשי אותו הדור לא הכיל את גודל סודותיו וכו'. ( כדעת חסידי רמח"ל ) אני פשוט חושש שייתכן מאד שזקני אותו הדור הבינו אותו מצויין , וזו בדיוק הבעיה...

לכן כאשר בא מישהו ומפרסם שהגר"א היה כל כך נרגש ונרעש מסודותיו של הרמח"ל. אני מבקש לכך הוכחות ברורות, ולא שמועות. ולא סיפורים. ולא " לא התנגד" , אלא הוכחה פוזיטיבית לגבי  הערצתו או התפעלותו של הגר"א מסודותיו של הרמח"ל. וזה כאמור, לא נמצא. וכיון שכך, חזר הדין, יש לחשוש שאולי אין הם ברי סמכא. וזה דבר מצוי, אף לגבי רבו של רבו של רבו של הרמח"ל , הלא הוא רבינו הרמ"ז שגם היה מחכמי איטליה, שעם כל גדולתו בנגלה ובנסתר והסיפורים שהיה לו גם כן מגיד הדובר בו, מכאן פנה לחדש סודות, - שעל פניו הם כאין וכאפס לעומת חידושיו וגילוייו  של רמח"ל - , ואף על פי כן החיד"א הזהיר היטב שלא לציית ולחשוש לסודותיו בכלל, עם כל הערכתו כלפיו. אז צריך להיזהר מאד.


אגב, שמעתי שגם הלש"ם לא היתה דעתו נוחה מהעיסוק בקבלת רמח"ל , או משהו כעין זה.( איני זוכר במדוייק ולא רוצה להטעות את הקורא.) והרי הוא היה מההולכים בדרך רבינו הגר"א בנסתרות.