ום אחד הלך רבי שמחה בּוּנֶם מפשיסְחה עם תלמידיו ברחוב. הגיעו אל מול אתר
בניה והרב נעצר והסתכל בעובדי הבנין.
הסתכל והסתכל במשך דקות רבות. לבסוף המשיך בדרכו עם תלמידיו.
הדבר הזה התמיה אותם, מה לו לרב ולאתר הבניה הזה?
לשאלתם סיפר להם רבי בונם: יודעים מה ראיתי?
הפועלים עסקו בבניית בניין מֲקורות עצים שהוצמדו זו לזו ושימשו לקירות המבנה.
אחד הפועלים ניסה להצמיד 2 קורות אבל באחת מהן היתה בליטה קשה ('עין'). במקום לעבוד
קשה וליישר את הבליטה הקשה, הפועל הזה חקק בקורה הסמוכה מגרעת מול הבליטה
וכך הוא הצליח להצמיד את הקורות .
"הדבר הזה מלמד אותנו לקח חשוב" אמר הרב, עדיף וקל יותר במקרים רבים
להתאים את עצמינו להפרעה שקיימת אצל הזולת במקום לעבוד קשה ולנסות ל'יישר' אותו.
