|
|
| נשלח ב-6/7/2011 21:15 |
 |
| |
גורגיאס,
יישר כחך, וזה נכון גם לעוד כמה תחומים הכלולים במסגרת "אמונות תפלות" שהרמב"ם יצא נגדם בתקיפות או שלל אותם, שאינם כתוצאה מדברי חז"ל כמקורם הראשוני, אלא כתוצאה מהפילוסופיה ( ואף כתבי הדת) האיסלמיים. כמו שכתבתי לעיל.
אבל הסיפא אודות הגדולים שלנו, לדעתי לא היתה במקומה מאחר שאינה אלא מכלל הדברים המסורים ללב וגלויים אך ורק לפני הקב"ה.( אף כי אני יכול לשער שכמה מהגדולים שלנו עצמם היו מסכימים איתך אודות חלק מהפילוסופים שלנו )
תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 06/07/2011 21:19:46
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 21:59 |
|
| |
מי בדיוק כתב כאן דברי הבל רבים בנוגע מקורו של היחוד אצל הרמב"ם? כמדומה שכולם כאן מודו בדברי גרוגרס פחות או יותר, התווכחו אם זה מרס"ג או אבן דואד ויתכן גם החובת הלבבות בכללם או ישירות מחכמי המעתזלים או מחכמי האריסוטטאליים (אך מה ההכרח דוקא ממנו מחוה"ל? כמדומה ענין ידיעת השלילה לגבי תוארים מבואר בחובת הלבבות וזה מבואר אצל אלפראבי שהיה נחשב שארסוטטליאני הראשון בין חכמי האיסלם), אך עצם היחוד לא, ופשוט שהראש והראשון שהביע ענין זה בגלוי ובמוצהר בניסוח שנקרא פילוספי היה כמובן הרס"ג (כדברי המעיין) ומאז יחוד זה מבואר אצל כל הגאונים אחרי הרס"ג, כגון רב חפני גאון גם רב האי גאון ורבי שרירא ובארוכה ובצורה הלכתית בספר המצות של מר אלוף חפץ שזמנו עלום, ואחר כך אצל אבן דואד (ולכל אחד חילוקים דקים שכמובן שעינים פילוסופיות זו מאד משמעותי אך לא להמאמין) ואצל רבינו חננאל ובספר כוזרי ובפירוש שספר יצירה לר' יהודה ברצלוני שכתב על כך בחריפות רבה. ובחובת הלבבות, כמובן שהם הם מעתיקי השמועה כמה מאות שנים לפני הרמב"ם. זה פשוט ביותר ולא נחלקו על כך. (לגבי חז"ל בוודאי מקבלים דברי גדולינו בפשטות שכך האמינו אך לא ראיתי דברים מפורשים בשום מקום בדבריהם (ואדרבא דברי רבינו ישעי' בזה ידועים ודברי ר' חסדרי תקו) בכך מלבד בזהר הקדוש).
ולכתוב דברים נחרצים ממי קיבל הרמב"ם בוודאות אין זו מן החכמה שהרי הרבה קולמוסים ומקלדות השתברו על זה
תוקן על ידי אתנחתא ב- 06/07/2011 22:04:58
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 02:13 |
|
| |
המעיין. במחילה כמדומה שטועה אתה בשני הענינים. בענין השעיר לעזאזל כבר כתבתי שרס"ג בא לאפוקי מפירוש המילה עזאזל כישות כל שהיא. ולפירוש רס"ג הסכימו גם הרמב"ן וסיעתו, ולא על זה נסוב הויכוח.
גם בענין היחוד. החידוש של הרמב"ם אינו עצם שלילת ההגשמה, זאת הראת יפה שכבר קדמוהו רבים. החידוש של הרמב"ם הוא הקביעה הנחרצת שכל מי שאינו חושב כך הוא מין. זה חידוש מבית מדרשו של הרמב"ם ועדיין לא מצאנו לו מקור קדום. והראב"ד באמת חולק ע"ז שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 06:32 |
|
| |
המעיין בעכ"ח וחושב שאין כוח ללעומת זה אינו אלא מן המתמיהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:46 |
|
| |
ולפני רס"ג?עיין נא באמו"ד מאמר ב' פ"ט ופ"י [רצוי לעיין בכל המאמר]. שם תראה, כי רס"ג טוען שזו מסורת ישראל, כלומר גם לפני תקופת רס"ג, היה ייחוד ה' ושלילת הגשמיות, חלק מאמונת ישראל.
ורס"ג היה הראשון, שניסח זאת במפורש עלי ספר [במתכונת חדשה], העוסק ביסודות אמונת ישראל. אלא, שכבר נטען כאן תמול שלשום, כי רס"ג אינו מייצג את דעת הגאונים (קרי: את מסורת ישראל). מדברי טוענים אלו עלול להישמע, כי רס"ג שינה את אמונת ישראל, ובדה אמונה חדשה מליבו (או מלב האסלאם).
ויותר מזה, אם עד עתה ידענו שרס"ג לחם בדעות הקראים, הרי מסתבר, שהוא הוא זה שהכניס דעות קראיות למחנה הרבנים, במסווה של אמונת ישראל. עד עתה, מצפה אני לתיעוד הזעקה הגדולה בחוגי הגאונים כנגד רס"ג, על שינוי האמונה היהודית ופרסום כזבים (למשל, שלילת הגשמיות) בשם המסורת היהודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:54 |
|
| |
לאליהוא היקר,מחילה כמדומה שטועה אתה בשני הענינים. בענין השעיר לעזאזל כבר כתבתי שרס"ג בא לאפוקי מפירוש המילה עזאזל כישות כל שהיא. ולפירוש רס"ג הסכימו גם הרמב"ן וסיעתו, ולא על זה נסוב הויכוח. אין לי אלא לצטט את דבריי שוב.
"מזה בא לאפוקי. עיין אבן עזרא עימו הסכים הרמב"ן, שציין לפרק יז פסוק ז' ושם "לשעירים", תרגם רס"ג "שיאטין". כלומר, הן רס"ג הן רמב"ן מדברים על אותו הנושא. [ושערי חילוקים לא ננעלו]'' רס"ג כתב – אין להסביר "שד", ראב"ע ורמב"ן כתבו – הכוונה ל"שד".
כמובן, אני מבין שאפשר לחלק ברובדי ההסבר כדעתך, אך כך נראה לי פשט דברי רס''ג, במיוחד שלדעתי רס''ג ידע על חלק מעיקרי הקבלה. ועשית כחכמתך.
גם בענין היחוד. החידוש של הרמב"ם אינו עצם שלילת ההגשמה, זאת הראת יפה שכבר קדמוהו רבים. החידוש של הרמב"ם הוא הקביעה הנחרצת שכל מי שאינו חושב כך הוא מין. זה חידוש מבית מדרשו של הרמב"ם ועדיין לא מצאנו לו מקור קדום. והראב"ד באמת חולק ע"ז שם. בדבריי הנ"ל התייחסתי גם לזה. עיין בדברי הרמב"ן באגרת ובאמו"ד מאמר ב', ותבחין שאין זה חידוש של הרמב"ם, אלא ניסוח ברור של העיקרון. [אולם, איני יודע מה כוונתך בביטוי "מקור קדום"]
ואל תשיבני מדברי הראב"ד שלא באה לידו מסורת זו, שהמאמין בגשמיות נחשב כמין. שהרי לשכניו הקרובים חכמי צרפת, לא הייתה ידועה להם כלל המסורת בדבר שלילת הגשמיות, ואדרבה, חשבו ששולל הגשמיות הוא זה שדעותיו פסולות.
(מקור ידיעותיי על חכמי צרפת הן מאגרת הרמב"ן ועוד, וכבר דנו בזה באשכול אחר)
כל טוב לך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 17:02 |
|
| |
לפחות בפי' ספר יצירה לר"י ברצלונה רבו דחותנו של הראב"ד (מאבות הקבלה שקיבלו מפי אליהו) מאריך וכותב במקום אחד (עמ' 18 במהדורה חדשה) "המהרהר שיש לבורא דמות הרי הוא מן הכופרים בעיקר" (שוב בכל זה יש לחלק בדקיות למה הוא מין אליבא דידיה ולמה אליבא דהרמב"ם אך אין זה בא מן החדש)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 00:23 |
|
| |
להלן: ציטוט לשון רבי יהודה אלברצלוני שהפנה אליו אתנחתא: .
"לפי שמצינו בעולם חלוקי לב,רשעי ארץ,המינים שהם רודפים בני ישראל ועומדים ביננו,והם מגנים עצמם לומר על חכמי ישראל חס ושלום שהן נותנין דמות או תמונה לבוראינו.חלילה חלילה לכל זרע הקדש מזה כלל,המקום יפרע מן הרשעים הכופרים ויקח מהם נקמתו ונקמתינו אנו עבדיו וכל זרע ישראל המאמינים בייחודו...
"ולכך באנו לפרש ולהודיע שאין בכל ישראל מי שיש בו דעת,וכל שכן בחכמי ישראל,שנותן דמות או תמונה לבוראינו..לפי שכל בעלי האמונה אנו ,עדים נאמנים בלבנו ונפשותינו וגופותינו וכל מחשבותינו שבוראינו בורא הכל הוא אחד ומיוחד..."
העתקתי מכאן
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2012 00:06 |
|
| |
לנושא האשכול: להעיר מברכות נט. גוהא גוהא, לכאורה מוכח שם שלדעת אותו אמורא יש אכן כח בע"ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2014 01:43 |
|
| |
א בנושא מהו "אל" ומהי ע"ז
אל הוא יכול שאינו מוגבל/תלוי באחר
ולכן המאמין שלשכנו יש קשרים או שלנשמת המת יש אפשרות להשגת מידע (שואל אב וידעוני ודרש אל המתים) זה לגיטימי בין אם זה נכון ובין אם לא.
אבל המאמין שיש יותר מאל אחד שכל אחד אינו כפוף לגמרי לשני הוא עובד עבודה זרה והוא בלבד שהמאמין באל אחד הרי הוא מאמין בה' אלא שאינו יודע שמו (כמו שלא ידעוהו האבות ומשה בתחילה), ביוסיפון מסופר שאמרו חכמיו לתלמי מלך מצרים שביררו וגילו שהיהודים גם כן מאמינים באותו אל שהם-היוונים מאמינים (מקור ?)
ומה שאמר אליהו ז"ל "אם ה' הוא הא-להים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" לכאורה הויכוח הוא רק בשפה מה שם האל וכמו "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו- נלך בשם ה' אלקינו" ועוד, אלא ה"בעל" כנראה לא היה שלטון יחיד (ואשרה אשתו עמו והיה כבר שוויון...). ולכן האמונה במלאכים שכתובה בתורה אינה ע"ז.
ואין בין האמונה ב"מלאך טוב" לבין אמונה ב"מלאך רע" ששניהם אינם אלים באמת אלא על דרך ההשאלה נקראו אלהים ובני אלהים וכו'.
ובסוף מנחות "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי" וכו' דקראו ליה אלהא דאלהיא ע"כ ור"ל שבזה שהגוים מאמינים שיש א-ל עליון מעל כל "בני אלהם" ו"בני עליון" וכל דמיונות והבלים בזה הם עובדי ה' וכמו שאמר דויד "הודו לאל-הי האלהים",
(וזה מ"ש ראשונים שגוים אינם מצווים על השיתוף אבל א"כ משמע שישראל מצווים וצ"ע ואולי ר"ל נצרות שהיא סוג שיתוף אחר).
בנושא שפתח האשכול האם יש כוח לעבודה זרה
ברור של"עבודה זרה" כהגדרתו למעלה (אל נוסף שאינו כפוף לאל אחר) כל אמונת התורה שאין עוד ואלו שדנו בזה דנו באל כמו מלאך שהוא לא בלתי תלוי בא-ל עליון. שלהאמין שיש לו כוח זה כמו להאמין שיש לאדם כוח שאולי אינו נכון אבל אינו עבודה זרה.
ובזה נחלקו חכמים על מ"ש "ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים" האם נתנה בה תורה ממשלה ויתכן שיעמיד חמה באמצע הרקיע או חס ושלום זה מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בסנהדרין צ' ע"א (ולדברי מי שאומר "חס ושלום" מתרץ בנביא אמת מתחילתו והרמב"ם מתרץ שמביא מופת שאינו 100% רק "למעלה מכל ספק סביר") וכן נחלקו בדבר בע"ז נ"ה ע"א שבברייתא שם כמ"ד שאין בה ממש ואחד האמוראים שמח שלא מת וזכה לבאר לתלמידיו ש"אשר חלק ה' " שיש בה כוח וכרבי יוסי הגלילי בסנהדרין שם.
הנידון בגמ' בחולין ז: שהציגוהו כמחלוקת הנ"ל הוא בניגוד לפרשנות הגמ' שם (שסברה שלא חולק על מ"ש מכחישין פמליא של מעלה), ומכל מקום הנושא ביאור הפסוקים בפרשת שופטים "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם....תמים תהיה עם ה' א' כי הגוים האלה......" האם כרש"י או כרמב"ן וכבר דנו בזה באשכול אחר...
שעיר לעזאזל
דברי פרקי דרבי אליעזר (שהוא ספר קדום שהובא במסכת סופרים וכן הביאו רב נטרונאי גאון) שהוא כמו שוחד לסמאל (הרבה מלאכים שגורים בפי בעל הספר) עיקר המושג כבר מרומז בגמ' יומא סז: והוא מספרים חיצונים והרעיון להעסיק את השטן בדבר אחר יש בחז"ל על איוב (והרעיון דומה ל"כדי לבלבל את השטן" שמיחסים לו תכונות אנושיות...), אבל הרמב"ן השיאו לדבר אחר על פי שיטתו בפירוש "אלהי נכר הארץ" ועוד מקומות וזה מזכיר קצת את מ"ש אל-הי הרים א-להיהם
הרמב"ם האמין שהספר של ר"א ונתקשה בדבריו במורה וסיים שאינו מבין דבריו (!) [לפי שסבר שהנידון לבאר איך יתכן יצירת יש מאין ועל זה לא תירץ אבל הנידון לתאר את היצירה מאחרי השלב הראשון של "יש מאין" שאח"כ יש השתלשלות והתגשמות יותר]
בגמ' סנהדרין עד מקטר לשד עובד ע"ז הוא עיי"ש ור"ל אף שמקטר כדי להבריחו מעליו מכל מקום הוא מפייסו בהקטרה ולכן נח מזעמו וזה הוא ע"ז (וגם בזה צריך לומר כנ"ל שמאמין שהשד שייך לישות אלוהית אחרת (כמ"ש מי שברא אור לא ברא חשך) שאם מאמין שהשד-השטן הוא כפוף לא-ל עליון אין זה ע"ז ולכן היתירוהו בפרק חלק שרי שדים וכו').
אודה על תיקון אם הדברים אינם נכונים
|
|
|
|
|
|
