" יתעלה " ?

מאחרי שבת,  זו עובדה שהם הושפעו מהאיסלם. מה לעשות? הרי ריה"ל היה אמיץ דיו להודות שאכן ישנן השפעות, ואילו הראב"ם אף הצהיר שאין בכך כל רע. אני לא מוצא לכך כל הכרח אם חז"ל לפנינו מציעים דרך אחרת או לא חוששים למה שחוששים הגויים.המתחסדים בעיניהם.

נכון שאפשר אולי לומר עליו השלום, אך חז"ל לא נקטו בלשון זאת, ומה שהבאת מן המשנה זו אינה נוסחה מקורית אלא תוספת מאוחרת. לכן לא תמצא בגאוני אשכנז הקדמונים לשון כזאת על הנפטרים. וכן לא בכתובות המצבות העתיקות בארץ ישראל שטרם האיסלם. הלוא דבר הוא ! וכפי שכבר הובא במחקר שציין אליו שועתק, קחנו משם.

אין שום סיבה להניח דריסת גרגר למוסלמים בחלק יעקב כשלא אלמן ישראל  הם צריכים ללמד אותנו כיצד לפנות כלפי השם? הם צריכים ללמד אותנו מה להגיד על נשמת הנפטר ? מה קרה? חסר לנו בתורה משהו מזה?.

מאחרי שבת, העניין הוא לא עצם הביטוי, אלא באיזה עניין הוא עוסק. הביטוי "עליו השלום" מתייחס אל נפש הנביאים ולקוח מהמוסלמים כפי שלימד אותם המשוגע שלהם,  וזה עניין דתי ולא עניין בשיעור לשון ונימוס. גם אין לו מוצא אמיתי בדברי חז"ל ולכן לא היה נהוג בכל קהילות ישראל שלא היו תחת ההשפעה האיסלמית.

הסכמתי שאפשר אולי להשתמש בזה ולחקות את מעשי המוסלמים למי שמעוניין בכך, אבל בשביל מה זה טוב כשיש לך את דרך חז"ל ? חז"ל לא הביאו דבר וחצי דבר מאמונת הגויים והכניסוה לתוך אמונת ישראל ותורת משה.

לסיכום, שתי תלונות לך.

האחת - בעניין עליו השלום, כתבת, כי זו לא רק צורה לשונית, אלא יש בזה אמונה דתית.

אף על פי שחפשתי, לא מצאתי בדברי חכמי ישראל, מהי האמונה החדשה, אשר הם זממו להשחיל ליהדות דרך הביטוי הנ"ל.
במיוחד, שכתבו ע"ה גם על משה רבינו ולא הבחינו בינו לשאר נביאים. 
בכל אופן, הרמב"ם השתמש בביטוי ע"ה וז"ל לחלופין, ומבחינתו מדובר בביטוי בלבד.

תלונה שנייה.

זו עובדה שהם הושפעו מהאיסלם. מה לעשות? הרי ריה"ל היה אמיץ דיו להודות שאכן ישנן השפעות, ואילו הראב"ם אף הצהיר שאין בכך כל רע. אני לא מוצא לכך כל הכרח אם חז"ל לפנינו מציעים דרך אחרת או לא חוששים למה שחוששים הגויים.המתחסדים בעיניהם.

אין שום סיבה להניח דריסת גרגר למוסלמים בחלק יעקב כשלא אלמן ישראל  הם צריכים ללמד אותנו כיצד לפנות כלפי השם? הם צריכים ללמד אותנו מה להגיד על נשמת הנפטר ? מה קרה? חסר לנו בתורה משהו מזה?.

כלומר, אתה טוען כי יש להחמיר [או שיש בזה איסור], לא להשתמש בשום ביטוי בערבית. [כי ההשפעה היא יותר של השפה הערבית מאשר האסלאם].

דוגמאות מחכמי ישראל, שהשתמשו בביטויים הללו.

רב נטרונאי , בעברית לפני רס"ג [ליק פז, אוצה"ג ברכות מא] "דוד המלך עליו השלום".
רב סעדיה גאון כתב ביטויים אלו, עם עוד ביטויים שנלקחו מערבית.
רב שרירא ורב האי בתשובה בערבית "אללה ג'ל אסמה" "ה' יתהדר שמו". מהביטוי הערבי "עז וג'ל" ועוד.
הרי"ף בתשובה [הרכבי] פג "אללה תעאלי", ובתשובה פה "קאל יעקב אבינו עא"ס".
כמו"כ, כתבם הרמב"ם כנ"ל.

כפי שכתבת, הינך חלוק על רנ"ג, רס"ג, רש"ג, רה"ג, בעל חוה"ל, רי"ף ורמב"ם, וכל חכמי ישראל שהשתמשו בכינויים אלו. ולדעתך שוגים הם. והנך עוסק ל"טהר" את היהדות מעיוותיהם של גדולי ישראל אלו.

אני, בכל אופן, במחלוקת שביניכם, סומך על חכמי ישראל הנ"ל שידעו בדיוק את מקורם של הביטויים, ואעפ"כ השתמשו בהם ללא כל חשש.
אם למוסרי התורה, לא הייתה בעייה בביטויים אלו, אין לנו לחשוש יותר מהם. וכמאמר הפסוק בקהלת "אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר:  לָמָּה, תִּשּׁוֹמֵם".

אך אתה, משום מה, דרכך לבקר את כל חכמי ישראל הללו, ולמצוא בהם פגמים ומומים, ולדון כל דבר מדבריהם לכף חובה, אפילו בדרך דוחק. נו שיהיה...

למעשה, זה ההבדל בינינו,
אצלי הם נחשבים, למוסרי התורה,
ואצלך, למעוותיה.