הנוגע לענינינו, קודם כל אנחנו צריכים לדברי האבן עזרא להעמיד יסוד הדברים ["מה", במה מדובר]. היסוד הוא, שקיימים באמת מקומות במקרא בהם מתחלפות המ"ם והנו"ן סופית, ושאין כאן ח"ו "טעות דקדוקית" של הנביא.
העניין הוא שזה לא החלפת אותיות מ"ם בנו"ן בעלמא, אלא עירוב (מכוון) של לשון זכרית בנוקבית.
גם "שיניים ... כולם" אינו טעות. שיניים אינו צורת ריבוי כי אם צורת זוגי ועל כן התואר בא בצורת זוגי. אין כאן טעות כי אם מבנה שנכחד ברובו מהעברית.
נשלח ב-28/8/2011 23:17
לא הבנתי את התירוץ עם צורת הזוגי הזאת. האם אפשר לפרט ?
גם אם נאמר שהשיניים הולכות בזוגות זוגות (וכ"כ הגר"א בביאורו על זוגות התלמידים) עדיין מתייחסים ל"כולם" (כזכרים) לעומת "מתאימות" (כנקבות), וזה לא ברור בדקדוק הפשוט.
וכן "ותלכנה שתיהם" מדובר בזוג אחד בלבד. האם הוא זכר או נקבה ?
בקיצור, לא הבנתי. נא לפרט.
נשלח ב-29/8/2011 01:12
בשפה הערבית רווחת הצורה הזוגית הן בפועל והן בריבוי שמות העצם. בעברית שרדו מצורת הזוגי שרידים בודדים בעיקר בריבוי (זוגי) של עצמים.
מכיוון שהריבוי של שן הוא בזוגי (שיניים ולא "שנות") מתאים להן לפי צורת הזוגי "כולם" ולא "כולן".
תודה לך על ההסבר.
אבל עדיין לא הבנתי, אם זוגות השיניים הם זכרים (זוג אחד, שני זוגות וכו') למה חוזר לומר עליהם "כולם מתאימות" ?
נשלח ב-29/8/2011 11:16
שן היא שם עצם בנקבה: "שן אחת" בשפה העברית הריבוי נתקבע בצורת הזוגי ואנו אומרים שיניים. הריבוי של שן צריך להיות "שנות" אולם ריבוי זה כבר "תפוס" על ידי שנה -> שנות.
למעשה לכל שן יש בת זוג ולכן כאשר מדברים על שן ובת זוגה מופיע "כולם" שמתייחס לזוגי של שן (שתי שיניים) כאשר מדברים על כל השיניים ולא על זוג בודד חוזר הריבוי בצורת נקבה - מתאימות.
אנו מורגלים לחשוב על כל מה שאינו יחיד כריבוי. בתקופת המקרא היה הבדל בין יחיד בודד, לזוג שאינו יחיד אולם אינו בבחינת ריבוי, ולריבוי.
כאשר באים לבחון שגיאה דקדוקית צריך לבחון האם מדובר בזוגי. לדעתי "כולם" מתייחס לזוגות השיניים (לזוגי), ו"מתאימות" מתייחס לשיניים כריבוי. המבלבל כאן הוא שצורת הריבוי "שיניים" נתקבעה בצורת הזוגי.
בקיצור "כולם" מתייחס לזוגות השיניים, ו"מתאימו"ת מתייחס לכלל ה"שנות" שבפה (אלא שאין צורת ריבוי "שנות" לשן, ולכן: שיניים). "כולם" אינו בריבוי זכר כי אם בהטיית הזוגי לנקבה - לעניות דעתי, ויש לשאול מומחים לדקדוק, לסברה זו.
לדעתי, המזבח היה בנוי כזכר ללוחות הברית משתי אבנים גדולות. ולכן "עליהם", לשיטת הזוגי, אינו שגיאה. במקומות בהם המזבחות היו בנויים אבנים רבות מתייחס הכתוב אליהן בנקבה.
בברכה רבה,
ושנה טובה
נשלח ב-10/10/2011 09:51
סוד_החוכא כתב:
שו"ס!! הייתי עונה למה שאת שואלת!!! אך חזקו עלי דבריו של הר"פ מקוריץ זיע"א בספרו אמרי פנחס: שהשואל שאלות בעניני דקדוק הוא גורם גדול לעניות ולחוסר הפרנסה, וסימנך "דקדוקי עניות".. על כן מה לך ולדקדוקי עניות????? אם בעניות חפצה נפשך אז זה משהו אחר... מימי לא עסקתי בדקדוק ולא אעסוק בו מטעם הנ"ל..
זכיתית להכיר כמה וכמה מן המדקדקים ביותר, ומעולם לא נאלצתי לתמוך בהם כלכלית...
נשלח ב-1/11/2011 20:42
יש תירוץ ויש ביאור, הראב"ע מבאר שאין חילוף וכל הכללים הם רק משום שאזלינן אחר הרוב וברוב המקומות הזכר מסתיים בם' והנקבה בן'. אך אין זה אלא משום הרוב ולא משום הכלל, וכתיבת הפסוקים נעשתה קודם לכללים ולא לאחר מיכן, דומיא דמילים חדשות אשר לא מקרוב באו ואע"פ כן נתנו להם מקום בעברית והכניסו אותם לכללים. אלא שיש הסגלה מלאה והסגלה חלקית (לאלה שאינם בקיאים הסגלה מלאה: טלפון שמקבל את כל ההטיות בעברית כולל הדגשים, הסגלה חלקית אינה מקבלת את כל הכללים אלא רק את התעתיק). דומה הדבר לכללי הפסיקה המובאים ביד מלאכי ואכמ"ל על כל פנים יש לפרוך את טענת הראב"ע ולא להביא פשטים מקומיים כאלה או אחרים שהרי התירוץ שמיישב יותר קושיות ויותר שאלות קשות - הוא התירוץ הקרוב לאמיתי