אנציקלופדיה רפואית הלכתית (שטיינברג) ערך נתוח המת
א. הגדרת המושג
ניתוח המת1, היא פעולת ביתור המבוצעת בגופו של נפטר, כדי ללמוד ולחקור נתונים רפואיים שונים2.
הענפים ברפואה העוסקים בנתיחת מתים הם: אנטומיה3, שהיא הענף ברפואה העוסק בתיאור מבנה הגוף, והיחס בין חלקי הגוף השונים; פתולוגיה4, שהיא הענף ברפואה העוסק בהבנת היווצרות המחלות, בעיקר על בסיס שינויים במבנה חלקי הגוף; כירורגיה5, שהיא הענף ברפואה העוסק בניתוחים; ורפואה משפטית6, שהיא הענף ברפואה העוסק בהוכחות רפואיות הנוגעות לבעיות משפטיות, כגון חשד לרצח, או זיהוי גוויות. ב. רקע היסטורי
יוון ורומא העתיקים ניתוח מתים היה אסור אצל היוונים והרומאים העתיקים מטעמים דתיים. ואמנם אפילו גלינוס, שהיה מגדולי רופאי העולם העתיק, מעולם לא ניתח אדם מת, ורק פעם אחת בימי חייו ראה שלד שלם של אדם באלכסנדריה של מצרים. גלינוס שאב את כל ידיעותיו האנטומיות מניתוח קופים, ומחלקי שלדים של בני אדם שראה על שפת הנהר טיבר. היו אלו שאריות של מתאבדים, שרק אותם השליכו היוונים בלי קבורה על שפת הנהר, ואף אותם אסרו לנתח באותם ימים 7 .
תרבויות עתיקות אחרות איסורים דתיים דומים חלו גם בתרבויות המזרח העתיק, כמו בהודו, בסין ובסוריה 8.
מצרים העתיקה הירופילוס והיראסיסטרטוס, שחיו במאה הרביעית לפני מניינם באלכסנדריה שבמצרים, היו הראשונים שניתחו גופות בני אדם מתים לצורך לימוד רפואה, לאחר שקיבלו רשות לכך מתלמי המלך. יש מי שכתב, שהטעם שהתפתח מדע האנטומיה בדרך של נתיחות לאחר המוות דווקא במצרים הוא בגלל הצורך שלהם לחנוט את המתים9.
חכמי התלמוד היו בין הראשונים בהיסטוריה האנושית שניתחו גוויות של בני אדם, כדי ללמוד מהם פרטים רפואיים שיש להם השלכות הלכתיות.
דבר זה נמצא בשני מקורות בתלמוד: המקור האחד "מעשה בתלמידיו של רבי ישמעאל, ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמישים ושנים (איברים). אמר להם, שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות"10. יש להניח, שרבי ישמעאל בעצמו לא השתתף בניסוי בגלל היותו כהן11, ולא יכול היה להיטמא למת12. יש מי שכתב, שהאשה הזו היתה נכרית, ולכן לא היה איסור לנתחה לאחר מותה13. המקור השני הוא מה שמסר רבי ישמעאל שניתחו את שפחותיה של קליאופטרה מלכת מצרים, כדי לדעת מתי נגמר עובר זכר ועובר נקבה14.
הנצרות הקדומה נחשבת כגורם העיקרי למניעת התפתחות מדע האנטומיה, עקב התנגדותה החריפה לכל ביתור של גוויות בני אדם15.
תחילת עידן ניתוחי מתים ניתוחי מתים בצורה מסודרת החלו רק במאה ה-י"ג למניינם. בשנת 1238 הוציא הקיסר פרידריך השני פקודה, שאחת לחמש שנים ינתחו באוניברסיטה של סאלרנו באיטליה, שנחשבת לאוניברסיטה הראשונה בעולם, גווית אדם אחד בפומבי לתועלת לומדי הרפואה. למטרה זו השתמשו בגופות של עולי גרדום, וכן בחולים שנפטרו בבתי חולים. בשנת 1316 פורסם החיבור המודרני הראשון על אנטומיה על ידי הרופא מונדינו דה לוצי מבולוניה שבאיטליה (1323-1270), אשר נחשב כרופא המודרני הראשון שביצע נתיחות מתים לצורכי לימוד אנטומיה. הספר היה מבוסס על ביתורי גוויות בפומבי16. ביתורי הגוויות במאה ה-י"ד למניינם היו עדיין נדירות, והן נערכו בפומבי, בגופם של פושעים בלבד, ובעיקר באוניברסיטאות באיטליה. נתיחות אלו התנהלו כהצגות וכהילולות, כאשר המשתתפים בניסוי אוכלים ושותים17. הציבור הרחב לא ראה בעין יפה ניתוחים אלו, ולעתים אף נהג באלימות כלפי החוקרים18.
אחד האישים הראשונים שביצע נתיחת גוויות לצרכי לימוד אנטומיה היה האמן הגאוני ליאונרדו די-וינצי (1519-1452).
האיש שנחשב לאבי האנטומיה המודרנית הוא אנדריאס וזאליוס (1564-1514), אשר ביצע נתיחות פומביות של גופות, ושינה את התפיסות האנטומיות המוטעות שהיו מקובלות מימי גלינוס.
ביתור גוויות כדרך מקובלת ללימוד האנטומיה נכנס לשיגרה אקדמית במרבית מדינות אירופה רק החל מהמאה ה-י"ז19.
________________________
3 המילה המורכבת משתי מילים יווניות: ana, קידומת הציינת מעלה, מטה או הרבה; temnein לחתוך, היינו לחתוך בכיוונים שונים.
4 מילה המורכבת משתי מילים יווניות: pathos מחלה; logos מילה, תורה, היינו תורת המחלות.
5 מילה המורכבת משתי מילים יווניות: cheir יד; ergon עבודה, היינו מלאכת-יד.
6 forensic medicine.
7 וראה עוד בס' הרפואה והיהדות עמ' 163-162, על הידיעות האנטומיות וביתור גוויות אצל היוונים הקדמונים.
8 הרפואה והיהדות, עמ' 163.
9 ד. מרגלית, דרך ישראל ברפואה, עמ' 476 ואילך. וראה עוד על הגישה המצרית הקדומה לנתיחת גוויות בס' הרפואה והיהדות, עמ' 161.
10 בכורות מה א.
11 חולין מט ב.
12 ראה בספר התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 237, על האמת ההיסטורית של מעשה זה.
13 שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו. וראה עוד במאמרו של הרב נ.ש. שכטר, נועם, ה, תשכ"ב, עמ' קסה ואילך.
14 תוספתא נידה ד יז, ונידה ל ב. וראה על משמעות מקור זה בס' הרפואה והיהדות, עמ' 164. וראה עוד התייחסות חיובית לביתור גוויות לצורכי לימוד רפואה בספרו של פילון האלכסנדרוני De Special. leg. III, 117.
15 ראה להלן ברקע האתי.
16 ראה Singer C: The Evolution of Anatomy, 1925, p. 73.
17 הרפואה והיהדות, עמ' 168.
18 ראה בספרו של הרב מיכאל גרייבר, נתוח המתים לצרכי למוד וחקירה מנקודת השקפת הדת הישראלית, תש"ג, עמ' טז.
19 הרפואה והיהדות, עמ' 169-168.
הספר התלמוד וחכמת הרפואה באתר היברו בוקס.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/12/2011 10:23:37
