זאבי ערבות
ערבים על זולתם,
לבל ינוד ברוח.
להצדיק עצמם,
בכל מעשה זנוח.
מכרו נפשם,
לאשר לא יתן להם מנוח,
עד יראה במותם,
עולה תמימה על המזבח.
אשר יעטו בגד,
הבוגדים בעמם.
מחוץ דאגתם מגד,
ודאגה כסות על שנאתם.
והם מרגלים חרש,
לראות ערות הארץ.
באו חושך לגרש,
ותצא להבה מרמץ.
תהי אחריתם אובד,
יטלו לבה כמדתם,
בגעוש הר ילכד,
והיתה תחתיתו ראשם.
|
|