"חושב על..." זכרון להולך

עניין אותי מיהו האדם, מה שמו, מה הקשר שלו לאלמנה ההונגריה שהיא מתקשרת אליו בעת מצוקה. לא הכל התברר לי. שוב אני משלים פרטים מהסברא העצמית: הוא ידיד של בעלה המנוח ז"ל או מכר שלה מנעורים, אולי עברו יחד כברת דרך בעליה בלתי לגאלית ארצה אחרי שנות התופת.

מה שכן הבנתי ממכר שלי שהוא גר בשכנות: בכל ערב בשעה מוקדמת יותר עובר הזקן על המדרכה הזו, והאשה יושבת כמנהגה כל היום במרפסת, הוא נושא עין ומנענע את הראש לשלום, ואחר כך שואל שאלות בהונגרית, והיא עונה לו. דברים סתמיים כנראה. "מה נשמע"... והיא מדווחת את שעבר עליה, אולי התארסה לה נכדה, או בן קפץ לבקר במשך היום... כך הוא מקפיד להפיג לה את הבדידות. כל יום. בלי להכנס לבית של אשה הגרה בגפה. שיחה מהמדרכה אל המרפסת. אחרי כעשר דקות פחות או יותר הם מסיימים את השיחה והוא ממשיך בדרך.

זה מעשה חסד אמיתי.

ומה שמו, והיכן הוא מתגורר, עדיין לא ידעתי.

חלפו שנים, זכר המקרה נשכח מתודעתי. פתאומית חזרו הרגשות והזכרונות שלי באחת לאותו ערב חשוך, כשבלא כוונה זיהיתי את זקני.

היה זה הפעם בבוקרו של יום כשעברתי ברחוב סוקולוב, בקטע שבין רחוב הרב קוטלר לרחוב רבי עקיבא, ושם בתוך חנות חשוכה ומיושנת ראיתי אותו. מיד נזכרתי בתווי את הפנים הצמוקות על הכתפיים המזוקפות. זה היה הזקן ההוא. עמד ליד הפתח וחיכה לקליינט.

מקום עומדו הסגיר חצי מן הסוד. הוא פחח במקצועו, בפנים חתיכות פח בגדלים שונים, שמיניות מרזבים ומאווררים עגולים לגגות רעפים. בחוץ סטנדר ברזל – לדוגמא.

מקצוע יהודי עתיק שכבר גם הוא כמו נושאיו, בלה מזוקן.

היום כבר לא מזמינים בית לחנוכיה אצל פחח בהזמנה מיוחדת לפי גודל, וגם לא בלעך לשבת.

בכל זאת, מי שהיה פחח בעוד נזקקו רבים למלאכתו, נשאר פחח. הפחחים כולם בלי יוצא מן הכלל, מצאו את עצמם מבוגרים כשהפרנסה הזו פסה מן העולם. מבוגרים מכדי ללמוד מקצוע חדש.

שמחתי שמצאתי את היהודי ההוא שעשה עלי רושם כל כך, אבל את שמו והיכן הוא מתגורר עדיין לא ידעתי.

מאחר והזכרון פעם בי בקול רעש פנימי רב עוצמה, התעוררה עמו סקרנות. לרגע סברתי לרצות על פי קצה חוט זה להמשיך ולחקור, מי הוא הפחח הזה? אולי צדיק נסתר מהל"ו שאליהו הנביא מתגלה אליו מדי לילה?? אבל כמובן שעסקי יומיום דחופים יותר דחקו את ביצוע המחקר לשנות הפנסיה שלי. ושכחתי לגמרי מהזקן, מהפחחיה שלו. מהזקנה, ומהמשטרה וכו'.

היום עברתי ברחוב סוקולוב. מעל הפחחיה עומד שלט חדיש מאיר עיניים "ורטהיימר – פחחות", שמחתי להזכר בסקרנות ההיא, ולקבל חינם עוד מידע. הנה אני כבר יודע מה שמו של ההונגרי הלז.

בחלון הראוה עצמו בין כמה מוצגים אפרוריים עתיקים בלתי מוגדרים, שכנראה אמורים לספר את סיפור הפחחות, מודבקת מודעה לבנה על גבי לוח עץ: ברוך דיין האמת, הלוויתו של ר' עזריאל ורטהיימר ז"ל תצא היום י"ב כסלו תשע"ב...

אלולא כבר הסתיימה ה'שבעה' וחלפו ה'שלושים' הייתה הסקרנות מובילה אותי לנחם את האבלים.

יהי זכרו ברוך.