ב"ה,
בקשר לשאלתך ראוי להזכיר את דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ש"פ בלק שנת תשט"ז, ואלו דבריו:
ד. לפני23 פסוק זה ("הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא") – נאמר24: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל". והיינו, שלפני הגאולה דלעתיד25 – תחזור הנבואה בישראל26. איתא בירושלמי27 על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם. הרמב"ם כותב בא' מאגרותיו – אגרת תימן28 – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו29 – תחזור הנבואה בישראל. ובסביבות זמן הנ"ל – ד' אלפים תתקע"ו – היו: ר' שמואל הנביא אביו של ר' יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח30, הרמב"ן, שחיבר כמה ספרי קבלה, ואיתא בכתבי האריז"ל31 שהוא אחד המקובלים היחידים שסומכים עליהם, הראב"ד, שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו32, ר' עזרא הנביא33 ור' יהודה החסיד, שעליו נאמר34 שאילו הי' בימי האמוראים הי' אמורא, אילו הי' בימי התנאים הי' תנא, ואילו הי' בימי הנביאים הי' נביא. וא"כ, הי' כבר הענין דתחזור הנבואה בישראל. ובמילא הי' כבר יכול להתקיים מ"ש לאחרי הפסוק "כעת יאמר ליעקב": "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", דקאי על הגאולה העתידה. אלא כיון שלא אכשור דרא, ממשיכים אנו עדיין להתייסר ("האַלט מען זיך נאָך אַלץ אין מאַטערן זיך"). ה. דורות לאח"ז, כאשר נעשה קרוב יותר לביאת המשיח, הי' עוד הפעם הענין דתחזור הנבואה בישראל – ע"י התגלות מורנו הבעש"ט ותלמידיו עד לרבינו הזקן35, שעליו נאמר34 לשון הנ"ל אודות ר' יהודה החסיד, ועוד ביתר שאת. 23) מכאן עד סיום השיחה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 588 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה. 25) וכשם שכל הענינים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות (תניא רפל"ז), והיינו, שבזמן הגלות "נעשים" כל הענינים שיהיו לעתיד, והם ה"כלים" הממשיכים את הענינים דלעתיד, כמו"כ בנוגע לעניננו, שלפני ביאת המשיח תחזור הנבואה בישראל – שההכנה לזה היתה כבר משך זמן לפנ"ז (מהנחה בלתי מוגה). 26) ונמצא, שיהיו ג' זמנים שבהם יהיו ג' הענינים: ענין הנבואה, התוקף ד"לביא", ואח"כ התוקף ד"ארי" (מהנחה בלתי מוגה). 29) כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' – בשה"ק – שצ"ל תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם – תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים – (ולא ל"ח) – ליציאת מצרים, ז.א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" – הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק. 30) כידוע מהרוקח ור"י חסיד וסייעתם שהיו אנשי מופת מאד (כ"ק אדמו"ר הצ"צ מצות עדות פ"ח – ספר החקירה סה, סע"א). 31) ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפס ג"כ בהוספה לקונטרס עץ החיים ע' 79). 32) השגות הראב"ד לרמב"ם הל' לולב פ"י ה"ה. וראה שם הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד. 33) הובא בתוד"ה ודלמא – גיטין פח, רע"א. תוד"ה רב – שבועות כה, סע"א. 34) ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ. 35) "הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא הי' מימות הראשונים פלאי פלאות נסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע שהוא ותלמידו הה"מ נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראי' והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר הי' נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהי' גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתיים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבבע"ג. גם מזקיני נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה" (מצות עדות שם).
 |
|
|
