לפני כמה חודשים עברתי ברחוב שקט, עמדו שם שנים ודיברו ברוגע, וסביבם התהלך אדם שלישי עם מעטפה לבנה בידו שניסה לבדוק את הבנין מכל צדדיו לוודא את הכתובת. אולם השכונה המיושנת הזו לא שומרת על שילוט ברור. דומני שאפילו שם הרחוב לא נמצא בתחילתו. לא על עמוד ולא על הבנין הפינתי.
היות וזיהיתי את המחפש בשם ר' דוויד הרשקוביץ, בני ברקי חסיד בלז, המזכיר והדוור של בית הדין של הרב קרליץ בבני ברק, החלטתי לנסות לסייע לו, לשאול אותו כשאלת המלאך ליוסף בשכם "מה תבקש"?
הרמתי קולי "שלום עליכם רבי דוויד הרשקוביץ, אגאסט!"
שלושה אנשים קפצו למולי...
השנים ששוחחו כמסופר, לא הכירו עד לרגע זה אחד את השני בשמם הפרטי. ומאותו רגע שהם הסתכלו אלי, זיהיתי אני אותם... אחד מהם היה חסיד גור בשם דויד הרשקוביץ משטיבל בעל שם טוב ששימש כמלמד דרדקים בחיידר בעת היותי דרדק. קצת הרבה יותר מלפני עשר שנים. ודאי שאינו מכיר אותי. השני היה חסיד ברסלב צעיר מביתר בשם דויד הרשקוביץ, שבנסיבות מסויימות שאלתי מחמיו מזוודה ושמו ידוע לי מהתוויות שעליה, כנראה שימשה אותו בדרך לאומן...
כל אחד משלושתם היה בטוח שאני פונה אליו, אף אחד מהם לא ידע מהיכן אני מזהה אותו בשמו הפרטי ומה אני רוצה ממנו. וכמובן גם המתין להזדהות מצידי...
[סיפור אמיתי עם שמות אמיתיים. מי שמכיר מכיר].
