לגבי השמועה אודות פסק החת"ס
צ"ע מאי שנא מאלישע בן אבויה שאנחנו אומרים שמועות בשמו ( ועיין בסוף הוריות דעדיף ממאי דנקיט רבי בשמיה דרבי מאיר. וראה תוספות בסוטה מש"כ בזה.). ומאי דפליגי חכמים אדרבי מאיר בגמרא חגיגה, היינו לאחר שכבר יצא אלישע מן הדת, ואפילו הכי סבירא ליה שבגדול מותר. ( ומה שלא רצו לומר שמועה ממאן דסנו שומעניה, היינו גם בחייו וללא שיצא מן הדת לגמרי, ובהכי תקנתו הוי קילקולו כי יותר איכא למיחש בהכי ). וגם לא נראה דחיישינן לטינה ודברים שבלב בשעת כשרותו, שהרי בירושלמי ( ובמדרש ) אמרו כך גם לגבי אלישע בן אבויה שאכלה אמו מאותו המין או שעשה אביו שלא לשם שמיים וכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, ולא דמי לדואג ואחיתופל שלא שמרו מצוות כלל אף בשעת "כשרותן" .( ונראה לענ"ד שלא קיבלו חכמים הסברים אלו שלא היו אלא התנצלות מצד אלישע לנמק את פרישתו ). ואף כל מה שהיה דן רבי מאיר עם אלישע נראה שהוא בענייני השבה למוטב ( כן נראה מרמיזת כל הפסוקים ביניהם ) וזה דווקא לאחר שיצא, אבל לפני כן משמע שלכולי עלמא לא הוי איסור בדבר, ולכן המשנה באבות מביאה דברים בשמו ללא כל חשש. אמנם המשנה היא לאחר מות אלישע ( שהרי רבי עורך המשנה ראה את ר"מ מאחריו, ור"מ נכח בשעת פטירת אלישע , ומסתבר שהמשנה היא אחרי פטירת אלישע.). נקוט מיהא הדא , דודאי לכו"ע לאחר פטירת המחבר אפשר ללמוד מתוך כתבו שנעשה בכשרותו . וללמוד בשעת רשעותו מפיו פליגי ר"מ וחכמים, ואפשר שסבירא ליה להחת"ס שבחייו דלמא אתו למסרך אבתריה אסרו ללמוד דברי אלישע אף ממה שנעשה בכשרותו וזה טעמו אודות מי באר הנ"ל. אך, לאחר פטירתו , כיון שכשר היה באותה שעה, שרי ללמוד. אמנם כל זאת אי מדמינן הא דאלישע לכל שאר רשיעי ישראל, ולכאורה צע"ג בדימוי זה, שאפשר ואלישע קרוב לאונס היה בדבר זה שמתוך כניסתו לפרדס זה היה כעין הוכה בפטיש על מה שראה מקודם בעניין שילוח הקן וכו' כמו שאמרו חז"ל ( וראה בספר העיקרים אודות העיון בדברים שכאלו ) והוכיח סופו שנפטר מתוך בכיו. וכפי הנראה אין בדברים הללו כללים מוחלטים אלא כפי שייראה לכל חכם בדורו לפי העניין.
תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 03/09/2012 14:37:52
 |
|
|
