הרדב"ז, מפרש הרמב"ם

"אף על גב דתרומת תפוחים מדרבנן" (לשון הרדב"ז הלכות תרומות טו,ד)

גרוס,

כבר ציינתי מקודם שהרדב"ז כותב בפירוש בכמה וכמה מקומות שדעת הרמב"ם שפירות האילן חייבים מן התורה בתרו"מ. ( ראה דברי הרדב"ז בהלכות תרומות פרק ב, בהלכות מעשרות פרק א , בהלכות מעשר שני פרק א , ועוד ), לכן לעניות דעתי בלתי אפשרי לקבל שהוא משנה דעתו סתם ככה ללא סיבה ומחליט כבדרך אגב שדעת הרמב"ם שחיוב פירות הוא רק דרבנן.היפך כל מה שכותב והוכיח לכל אורך חיבורו.

לעצם הערותיך:

להודעתך הראשונה , כבר כתבתי בסוף הודעתי הקודמת שנקט הרדב"ז דגן תירוש ויצהר כי הם בניין אב לדוגמת חיוב מן התורה.

להודעתך השניה, מדובר שם בזן תפוחים שנועדו להחמצת העיסה , ולפי שאינם נאכלים לרוב בני אדם, אין חיובם אלא מדרבנן, כדין חרובין. ואת זה נוכל להסיק גם מתוך המשך דבריו אודות פגי תרומה בעלי "שרף" המחמיץ.

גם ר' יחיאל מפריז ענה 'תרי יש"ו הוו', לא מכיר זן כזה של תפוחים וקשה להמציא חילוק על סמך קושיה זו

אחר העיון נראה בדוחק לתרץ את דברי הרדב"ז שסבר שמדובר במיץ התוחים, חילוק שהוזכר בירושלמי ובמפרשי המשנה אך הרמב"ם לא הביאו, ושמא אליו רמז הרדב"ז, ודוחק

אין זה דומה להנמצאת אישיות שאין לה זכר. שהרי גם כיום יש מיני תפוחים שונים בעולם, חלקם מתוקים וחלקם חמוצים וחלקם חמוצים מאד.  אותם תפוחים ייעודיים להחמצת עיסה שאינם נאכלים על ידי רוב בני אדם לרוב חמיצותן, חובת התרומה שלהם היא מדרבנן כדין חרובים, אף לדעת הרמב"ם.

לדעתי, נכון יותר לחלק בין מיני התפוחים עצמם שהוזכרו בפירוש, כפי שמובן מתוך עניינו העוסק בהחמצת עיסה, וכנובע מתוך המשך דיונו של הרדב"ז המחלק במיני פגים צעירים הראויים להחמצה לעומת אותן שאינם ראויים להחמצה, מאשר להמציא דבר שלא הוזכר כלל, לא בדברי הרמב"ם ולא בדברי הרדב"ז כמו יין.

( בתחילה חשבתי שלא בא הרדב"ז אלא להעיר על גודל החידוש שבהלכה זו בדין ביטול איסורין, שהלכה זו האוסרת המחמיץ בשיעורו, נכונה אף למאן דאמר שתרומת תפוחים דרבנן , ובכך החידוש גדול יותר לדעתם. אף שדעת הרמב"ם היא שתרומת תפוחים דאורייתא. כפי שהרדב"ז עצמו ביאר בכמה וכמה מקומות. ולא נחית הרדב"ז כלל להשמיענו דין תרומת תפוחים אלא להודיענו החידוש הגדול שבהלכה זו לדעתם.)

בכל אופן, יהיה התירוץ אשר יהיה, לא הוכחה עדיין התלונה נגד חיבורו כאילו חלילה כתב דברים ללא השגחה מדוקדקת ביותר. וזה העיקר כאן.

בדבריי על ר' יחיאל מפריז התכוונתי לומר שיש מחיר, במקרה שלנו הלכתי, כדי להציל אדם משגיאות, ובמקרה של ר' יחיאל ממוות ושמד.
דהיינו המצאת גדר הלכתי חדש על תפוחים שלא הוזכר בשום פוסק ומפרש ולא נצרך רק כדי לומר שהרדב"ז לא טעה. דומה הדבר למה שהר"י שילת כתב שלרמב"ם יש סגולת ישראל מה, וכל זה רק כדי שלא יחלוק עם הכוזרי, ויש להעיר כי הכוזרי 'המציא' את סגולת ישראל רק כדי להנצל מקושיה אחרת. כנראה שזו דרכה של ההיסטוריה...

אין זו המצאת "גדר הלכתי חדש בתפוחים " בכלל !  לא בתפוחים ולא בשום פרי.

אלא זהו דין בתרומות הנכון לגבי כל הפירות. שכל פרי שאינו נאכל לרוב בני אדם כמו אותן חרובים שהזכירו חז"ל אין תרומתו אלא מדרבנן. ודבר זה נכון לגבי כל הפירות כולן.

לפיכך,

א -אם הרדב"ז אומר לנו שתרומת פירות מדאורייתא בכמה וכמה מקומות בדבריו.
ב - ואנחנו יודעים כי תפוחים חיוב עישורן מן התורה בין קטנים בין גדולים.
ג - ואנחנו יודעים שפירות שאינם נאכלין לרוב בני אדם ( מטעמים שונים ) חיובם מדרבנן.
ד -הרדב"ז מסכים לכל הנ"ל,  ואחר כך אומר לנו הרדב"ז שתרומת תפוחים היא רק מדרבנן , כאשר הוא עוסק בהחמצת עיסה.
ה -  וסמוך ונראה לכך הוא מסביר לנו על פגי תרומה הנדרשים בקטנותם לשרף מיוחד כדי להיות מסוגלים להחמיץ עיסה ולא כאשר הן גדולים.

מכאן נובע : שהתפוחים הנזכרים כאן אינם נאכלים לרוב בני אדם, ומתוך מקומו אתה למד שהרדב"ז עוסק במיני תפוחים בעלי שרף " חמיצות" מיוחדת להחמצת עיסה כמו אותן פגים. ואותם אין נאכלין לרוב בני אדם מטבע הדברים שהם כבוסר, ולפיכך נכון לומר עליהם שחיובם אינו אלא מדרבנן לכולי עלמא. כדין חרובים.


אין פה שום גדר מיוחד או חדש, אלא הלכה פשוטה וידועה הנכונה לגבי כל מיני פרי שאין הוא נאכל לרוב בני אדם מחמת טעמו או סיבה אחרת. וכך הייתי אומר גם אם הרדב"ז היה אומר לגבי תפוזים לימונים וכו' שאין חיובם אלא מדרבנן, שהוא כל זמן שאינם נאכלים לרוב בני אדם.

כל זה הוא בכלל דבר הלמד מעניינו. (הן מעצם ההלכה העוסקת בהחמצת עיסה והן מתוך המשך דברי הרדב"ז. ע"ע.)

אינני אומר שכך היא כוונת חז"ל, ולכן אין להם צורך שיזכירו פרט זה.אלא אני אומר שמתוך דברי הרדב"ז נראה שכך הבין , ולפיכך כתב שחיובם מדרבנן בלבד אף לדעת הרמב"ם.

ולכן אין נכון להעמיס בדבריו שהוא מדבר על יין תפוחים, כיון שיין תפוחים הוא שינוי השם ממש והיה עליו להזכיר יין. ואילו תפוח הנועד להחמצת עיסה עדיין שמו עליו , תפוח. לכן, נכון יותר לומר שמדובר כאן בפרי התפוח שאינו נאכל לרוב בני אדם. ומתוך העניין אנחנו למדים שהוא מחמיץ. ומתוך המשך דברי הרדב"ז שהצריך שרף כדי להחמיץ אנחנו למדים שהוא כעין פגי תרומה שיש בהם שרף המחמיץ. כלומר הן חמוצים הרבה. ובזה מתבאר היטב מדוע חיוב תרומתן אינו אלא מדרבנן.

( ואם יתעקש המתעקש, אזי נאמר שאין דברי הרדב"ז אלא להשמיענו גודל החידוש בהלכה זו שאין דבר המחמיץ מתבטל אף באיסורא דרבנן )

לא ראיתי או אינני זוכר מה כתב הר"י שילת אליבא דהרמב"ם לגבי סגולת ישראל.
אך כתבתי כאן באשכול אחר, שמוכח מדברי הרמב"ם באגרת תימן שאין נביא שלוח לישראל אלא דווקא זה הבא מזרע יעקב. כלומר הוא אכן עניין של ייחוס.

ואם שליחות נבואה להתנבא לישראל היא סגולה, הרי שהיא אכן סגולה המיוחדת אך ורק לזרע ישראל.

ונראה לי שזו היתה כוונת ריה"ל גם כן, ולא בא לשלול רוח הקדש או נבואה לגוי השלוח לגויים. ( ועובדיה התנבא על אדום ולפיכך אף אם נאמר שהיה גר ממש, מאביו ואמו הנכרים,הדבר אפשרי אף לשיטת ריה"ל )

נראה לי שדבריך מטילים דופי ברדב"ז יותר מדבריי, אני טענתי שהרדב"ז נטה אחר מפרשים אחרים ואתה טוען כי הוא המציא דבר במציאות שלא היה ולא נברא, שהרי אין דבר כזה תפוח שאינו נאכל לבני אדם, לא במציאות ולא בפוסקים אלא רק בעולמם הווירטואלי של אלה שמנסים להגן בחירוף נפש ולתרץ קושיות בדחקים שונים, ואין זה שונה כלל וכלל להמציא סוג חדש של תפוחים שאינו נאכל מלהמציא אדם שלא היה (יש"ו)
אדרבה תביא ראיה שיש סוג כזה של תפוחים ולא תפוח בשלבים מסוימים בגדילתו, אלא סוג של תפוח שאינו מיועד למאכל אדם.
אלא שגם אחרי שתמצא תשובתו בצידו, שאם אינו נאכל לכל אדם אין לו תרומה כלל. ועיין בהלכות תרומות לרמב"ם ריש פרק ב שהביא שלושה תנאים לתרומה דאוריתא, ורק בירקות החמירו שיהיה מדרבנן כי חסר רק התנאי של 'אין מכניסו לקיום' וזה תנאי שבמקרה ולא תנאי שבעצם, אבל אינו מאכל אדם הוא תנאי שבעצם, ורק בכרשינים החמירו כי בימי רעבון, בימי דוד המלך לפי הירושלמי, היו אוכלים אותו בני אדם ולכן תרומתו מדרבנן. אבל תפוחים - לא שמענו, לא היה ולא נברא, משל היה (לדרכו של הרדב"ז).

הבה נדייק. לא כתבתי שהתפוחים אינם נאכלים לבני אדם, אלא שאין נאכלים לרוב בני אדם, כלומר הם כמו חרובים.

לא עליי תלונתך,

מה שכתבתי הוא הכרח לוגי.

אם הרדב"ז אומר לך :

1 - פירות כולל תפוחים חייבים בתרומה מן התורה.

2 - פירות שאין נאכלים לרוב בני אדם חיובם מדרבנן.

3 - פירות בשם תפוחים חיובם מדרבנן.

מכאן נובע בהכרח :

תפוחים הנזכרים בסעיף 3 אינם נאכלים לרוב בני אדם.

( ומתוך הקשר ההלכה בה נקבע כי " תפוחים חיובם מדרבנן", ומתוך דברי הרדב"ז עצמו להלן,  אני מניח שמדובר כאן בזן חמוץ ( או בעל שרף וכו' ) או מין אחר שכלול בשם תפוח, שמשמש להחמצת עיסה, שגם הוא נקרא תפוח וחיובו מדרבנן. יש אלפי זני תפוחים וניתן לומר שהרדב"ז הבין שמדובר באחד מאותם שאין נאכלין לרוב בני האדם מרוב חמיצותן או סיבה אחרת. הדבר לא מופרך כלל. ולכן חיובם מדרבנן.)



הרמב"ם לא כתב יין תפוחים, הרב"ז לא כתב שמדובר כאן ביין תפוחים, אלא אמרו "תפוח" סתם, וציין "תרומת תפוחים מצדברנן" ולא כתב יין, ולכן זו ודאי טעות לומר כן בדבריהם. לכן, נכון לחלק בסוג התפוח שזה דבר מצוי מאשר להמציא דבר שלא נאמר כלל.

להודיעך שיש בנמצא תפוחים שמרוב חמיצותן אינם נאכלים לרוב בני אדם :

"

אמנם היה מקום לרדב"ז לומר כן ואין לחשוב שהיה מין תפוח כזה רק מכוח הפלפול, ברם נראה שויכוח זה הסתיים כשכל צד ממשיך להחזיק בעמדתו