|
|
| נשלח ב-3/4/2013 01:15 |
 |
| |
תיאורטית אני מהנהנת בשקט.מעשית הרשו לי לגעור בכם: אתם מפחידים את הילדים בחבורה...!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 10:51 |
|
| |
פעם כשהייתי רווקה, רציתי להתחתן.
רציתי את המישהו האחד הזה, שיהיה איתי, שיהיה שותף לרגשותי, למחשבותי.
האמנתי שהוא יהיה מסוגל לקלוט אותי גם בלי מילים. שבמבט אחד יבין מתי להחזיק את היד ומתי להתרחק ולתת לי את המקום שלי. האמנתי שגם אני אבין אותו כך, בשפת הלב.
למרות שאיפשהוא ידעתי שאני מצפה קצת יותר מידי מגברים, עדיין פעמה בי התקווה שבן זוגי יידע לתפוס עלי חזקה בתבונה ובדעת.
אני אהיה שלו, ואז, למרות שאני ישות בפני עצמי, עם דעות רגשות ומחשבות עצמאיים - גם לא יכאב לי לעבוד ולהשקיע בדברים שחשובים לו, כי כשעושים למען מישהו שאוהבים, הכוחות הם לא פונקציה..
ואז הוא הגיע כמו חתן, עם עיניים נוצצות, מכתבי כמיהה והבטחות מלאות נכונות.
לא אלאה בתיאורי זוג מאורס אבל כן אומר שלחתונה הגעתי מותשת אבל באופוריה. הנה, אני הולכת להיות שלו באופן רשמי ויותר מהכל אני רוצה להיות נשואה לו!
ערב אחד כשהגעתי עמוסת חוויות מהעבודה והכי במצב רוח של ״לא רוצה לשמוע על עוד משימה אחת שצריך לעשות היום! בוא תקשיב לי ותן להתפרק..״ הוא מגיח הביתה בסערה ובמקום לראות אותי - הוא רואה את הכיריים הריקים ואת הסירים המיותמים.
מודה, לימדו אותי שהדרך לליבו של הגבר עוברת דרך הקיבה, אבל באמת הייתי חייבת את החיבוק המנטלי כדי שאוכל להתפנות לחלק הטכני של ניהול הבית.
הייתי מאוכזבת ומתוסכלת. ממני- על שלא הצלחתי לרצות אותו בדבר כ"כ טריוויאלי וממנו שלא תפס את המצב.
את הנחמה מצאתי אצל אוזנה הקשבת
של חברתי.
רק מההלו הראשון היא כבר הבינה את המצב לאשורו...
וכך הפכה למגשרת הסמויה ביני לבינו, זו שמאפשרת לי להביע ולפרוק את העולם הרגשי שלא מצא לו נתיב להתבטא בחיי הנישואים.
עד שיום אחד גם עליה הוא שם וטו.
חסם לי את הערוץ היחידי שעוד השאיר לי תקשורת זורמת, חמימה ומבינה.
הוא לא אשם
אני לא אשמה.
שתי אנשים,
שתי עולמות.
תוקן על ידי בין_ובין ב- 03/04/2013 11:33:09
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 13:17 |
|
| |
את הקטע הזה יותר אהבתי, כי הוא דן בגורם העמוק,
בטוח ששיחת כנות על ההבדלים ביניהם לא תוכל לעזור?
לפעמים מצפים שהשני יקלוט בעפעוף אחד את המצב לאשורו, נכון שבקשר אידאלי זה כך, אבל אם לא? אז לסבול בשקט??? יש פתרון אחד למערכות יחסים. לדבר לדבר לדבר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 15:39 |
|
| |
הקטע נכתב בלי נסיון ממשי. בכל זאת אם אנסה להקביל בין קשרים אחרים, שיח על ההבדלים יביא לכך שאחרי שמסכימים שלא מסכימים- פשוט מניחים לקטע וחיים בשני מישורים. לא מנסים להתגבש יותר. אם יש מדי הרבה כאלה, נקודות החיבור מרופפות. מצד שני, אם יש נקודת חיבור אחת חזקה היא יכול לקיים את הקשר כולו....
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 22:24 |
|
| |
קודם כל- שאפו! לא האמנתי שבאמת תכתבי... דבר שני בא לי לחתן אותם שוב. מה אומרת יש להם סיכוי? :)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 22:54 |
|
| |
בין, דניאל, נערה - כתיבה יפהיפיה ונוגעת.
"שני אנשים שני עולמות" - כ"כ ממצה את המציאות נטולת הזוהר וההילה של ההתחלה...
ולשאלת השאלות: מדוע אנחנו - נשים אינטלגנטיות ודעתניות - מאפשרות להם להטיל וטו או/ו לחסום ערוצים לדברים שחשובים לנו כאוויר לנשימה?
האם אכן אנו אמורות לבטל את יישותינו ולוותר על עצמיותנו רק מכח "איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה"?
האם לזו התכוונו חז"לנו?
תוקן על ידי ריקנות222 ב- 03/04/2013 22:55:20
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2013 23:40 |
|
| |
2222, השאלה היא למה הם מרגישים מאוימים מול אישיות שמתפקדת בזכות עצמה.... עררנס, נראה לי שיש להם סיכוי טוב במערכת יחסים לא מחייבת. הוא צריך אשה לא חפרנית היא צריכה איש חובב חפירות... :)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 02:14 |
|
| |
ריקנות, אל תתנו להם ואל תוותרו על מה שאוויר לנשמה בשבילכן, אבל כדאי לחשוב מהו האוויר בשבילכן ולדבר על בזמן השידוכים, כדי שזה יהיה על השולחן.... ומילה לנערה, ״חפירות״ זה כינוי לחלק הגרוע שבשיחות נפש מעייפות, כשהשיחות מתנהלות במקום הנכון הם מרעננות ולא חופרות, את כוללת בחפירות גם את הטובות וגם את המעיקות
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 18:15 |
|
| |
אבל כשהנפש לא זהה או דומה או אפילו קצת מזכירה , להגיע לתיזמון הנכון זה מים מסלע. כמעט אף פעם אין חפיפה וזה מעייף.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 15:33 |
|
| |
מדהים איך אנשים בטוחים שלהם יהיה את קיצור הדרך, והם יגיעו לקשר העמוק תוך זמן מועט.
קשר זה דבר שדורש השקעה וזמן. כל קשר, ובמיוחד קשר זוגי.
זוגיות נכונה זה לדעת לדבר על מה שמפריע, ולא מתוך האשמה, ולנסות להגיע לאמצע.
הבנתי את 2 צידי המטבע שהוצגו כאן. יותר מידי טוב...
ומי שהעיר על עומק, גבר מחפש בד"כ את הפרקטיות ולכן מצוין הדברים היותר מעשיים בעוד שלאישה חסרים הדברים שברגש, השיתו,, ההבנה וההכלה.
אישית, אני חושבת , שבתת מודע, בתחילה של קשר, אנחנו מבצעים מבחנים לבן הזוג לראות עד כמה הוא באמת רוצה בנו. אם יום אחד אין אוכל, מה תהיה התגובה, אם יום אחד אני חוזר עייף, אם היא לא תדבר בטלפון בקול. בודקים את הגבולות.. (קצת מזכיר את הגילאים הנמוכים שבודקים את הגבולות של המבוגרים), מי שהשכיל לחצות את המשוכה הראשונית הזו, שיכולה גם לקחת זמן, זוכה לבנות זוגיות וקשר..
תוקן על ידי מידל ב- 27/05/2013 15:33:34
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 22:27 |
|
| |
מה אם האחת אוהבת עומק ולא יכולה בלעדיו והשני אוהב פרקטיות והתעמקויות או פילוסופיות חיים מהווים מועקה בשבילו, נראה לך שניתן לזהות פוטנציאל כזה בפגישות?...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/5/2013 11:28 |
|
| |
ווודאי שכן.
אבל גם בחור שחי בעומקים, לא יכול בלי המציאות. להבדיל מאישה..
|
|
|
|
|
