ילדה גדולה
עדיין היא מנסה להבין איך להיות אשה. לפצח את הסוד הזה, ללמוד מה כתוב מתחת להגדרות שמגדירות גם אותה.
כשהייתה קטנה, היתה מסתכלת על נשים.
לא על כולן, על המטופחות והיפות, או על המופלאות המלהטטות, או הכי על אלה האמהיות הנעימות שבדרך כלל מצוידות בחזה רחב ומזמין.
איך הן עושות את זה? מלמדים את זה באיזה מקום סודי שנותנים לך את סיסמת הכניסה כשאת מגיעה לגיל מסוים? את האיך להיות אשה?
היום היא יודעת שלא מלמדים. או שלא נתנו לה את סיסמת הכניסה. שכחו אותה או מה שיותר מרגיש לה נכון, חשבו שהיא לא מתאימה. במילא היא אף פעם לא תוציא ציון עובר אז בשביל מה.
אז היא מתאפרת באופן סביר ומחזיקה מלאי מוצרי איפור וטיפוח בהחלט מקובל.
גם היא קונה בגדים אופנתיים ומתאימה אססוריז ושילובים לבד לבד בעצמה.
מג'גלת בין המטפלת, הבוס, החמות, הפאנית, המוכר בחנות העופות, הבלנית, הגננת של חמי והמורה של אודי, גב' בלומנטל מועד הבית, ועוד מיליון גברים ונשים שחושבים שהיא באמת יודעת איך למלא את תפקידיה, מעמדה.
מארחת לשבתות גיסים וגיסות, עורכת קניות, מנהלת רשימות, מעמידה מכונה עם מרכך ואבקה.
מנהלת יומן בעבודה, ואת בעלה בביתה. מתקנת חור בבגד, ומבשלת לסעודת סיום מסכת לאלופה.
מתנדבת בארגון השכונתי, יושבת עם הילדים לעשות שיעורי בית, ובודקת כינים כמספר שהמתמטיקה עדיין לא גילתה.
הכל היא עושה.
אבל עדיין, לפעמים בבוקר כשהיא רצה לעבודה בין עדרי נשים ממהרות, היא חושבת שתכף, עכשיו זה יגיע. יצביעו ויצחקו עליה, יראו שהיא רק מנסה להיות אשה גדולה, גנבה לאמא את נעלי העקב והליפסטיק, ומארון התחפושות את התיק עבודה. את לא באמת אבל, את ילדה קטנה שבכלל לא יודעת.
לפעמים בערב כשהיא יושבת היא ובעלה עם חבריהם הזוגות האחרים, מרגישה שהתגנבה בלי אישור לחבורת מבוגרים, שיודעים איך לצחוק ומה לומר איזה מחווה לעשות ולאיזה כיוון להניד. רק היא עושה את עצמה, מנסה לראות מה הגדולים עושים ולעשות גם.
מפחדת שתכף יתפסו אותה, ויכירו בכך שהיא לא משלנו, רק מתחזה.
אבל לפעמים היא תופסת בלי כוונה מבט כלשהו, מילה, גוון, תחושה, והיא מבינה שכולם כמותה.
כל הגברים הבטוחים בעצמם, כל הנשים שופעות הנשיות, כל בעלי התפקידים בהצגה הגדולה. כולם ילדים שהתחפשו, כולם חולקים את אותה בדידות וכמיהה, רק למדו להציג כדי לשרוד.
זה הכל.
תוקן על ידי אחריבלותי ב- 17/04/2013 10:57:41
 |
|
|
