סצנה ראשונה
רעייה: צדקת לגבי השידוך. יהודה בחור כשרוני, רגיש, נאה, מידות טובות, לומד טוב... כל מה שחיפשתי כל החיים מגיל 19 .
אבא: בדיוק רציתי לדבר איתך, עשינו בירורים נוספים. ואני לא חושב שההצעה הזאת בשבילנו.
רעיה: מה?
אבא: טעיתי הבחור לא בשבילך.
רעייה: אבל אבא, מה קרה פתאום? אתה בעצמך שמעת את כל האינפורמציה! ידעת הכול מראש! אז למה?
אבא: הוא... קצת מלא, הוא לא ממש רזה.
רעיה: נו ומה בכך – לי זה לא מפריע הוא בחור נאה. שיער שחור, שזוף, אף סולד, עיניים צוחקות...
אבא: שומן הוא גורם הרסני של מחלות.
רעייה: ולמה כשנפגשתי עם חיים שהיה גם שמן זה לא הפריע לך? יהודה הוא בחור נאה, שנון ויש לו חוש הומור.
דממה.רעייה צנחה על הספה החומה בסלון הקט. אבא ישב על הכורסה אגלי זיעה של חודש אב הופיעו במצחו, העיתון צנח על הרצפה חרש. ואמא המשיכה לתפור עוד כפתור בדממה.
אמא: רעיה, האמת היא שיש עוד משהו... שגילנו כרגע.
רעיה: מה?
אבא: את יודעת במקרה מה המוצא של ההורים שלו?
רעייה: אבא של יהודה נולדה בחו"ל – בצרפת
אבא: לא צרפת – צפון אפריקה!
רעייה:נו? אז מה?
אמא: את יודעת שזה ממש לא מקובל אצלנו במשפחה!
רעייה: כבר לא מעניין אותי מה מקובל ומה לא!
אבא: ומה עם המנטאליות שלהם? אייך תסתדרי עם מנטאליות כל כך שונה????
רעייה: לא של הבן שלהם! ואמא שלו אישה מיוחדת עוסקת בחינוך, הקימה מערך מתנדבים ארצי לארגון חסד גדול, ובאה ממשפחה מכובדת ומיוחסת של רבנים. רואים שהוא בא מבית טוב. אבא: לא שמעתי על משפחת הרבנים האלה מעולם!
רעייה: אני בת עשרים ותשע! אני נפגשת עם בחורים כבר עשר שנים ועדיין לא סומכים עלי!
אבא: (כאילו לא שומע מה שרעיה אומרת) גם האוכל שלהם, והנוסח שלהם, והמוואלים האלה שלהם. אוי הם כל כך שונים מאיתנו. עולם אחר.
רעייה: אמא ומה דעתך בעניין למה את שותקת?
השמש בדיוק נטתה לשקוע. שעת מנחה כעת.
אמא: אני חושבת שאבא שלך צודק! אנו סומכים עלייך! אבל יש דברים שאת לא מספיק בוגרת בשביל להבין. ומלבד זאת הם אוכלים אורז בפסח, שזה ממש חמץ !
רעייה: הוא לא אוכל אורז בפסח. הוא א-ש-כ-נ-ז-י! אבא שלו אשכנזי הוא נוהג לפי מנהגים אשכנזים. מתפלל בהברה אשכנזית ויודע אידיש יותר טוב מכם.
אבא: כן זה כלפי חוץ. אבל בבית הם בטח שומעים את המוזיקה הערבית שאני שונא.
רעייה: אבא זה לא כלפי חוץ! זה אמיתי! יהודה הוא בן אדם אמיתי. פעם ראשונה אני פוגשת בחור עם עומק ותוכן שמסתכל לי בעיניים, מדבר איתי בכנות ולא מדמיין דמיונות. איזה תענוג דברנו ארבע שעות אבל זה חלף כל כך מהר...
אבא: מה הוא מסתכל לך בעיניים? חוצפה של פרענקים!
קופסת המחטים נשמטה מידי אמא ונפלה על הרצפה בקול רעש קל.
אמא: רעייה. זה גם עלול להזיק לשידוכים של שאר האחים שלך... זה עלול להוריד להם הרבה הצעות טובות! ומה סבא וסבתא יגידו? והדודים ? איזה בושות!
אבא: מה יגידו בבית הכנסת? אני יגיד לך! כולם ינייעסו על הבת של פרידמן...
רעייה: ועכשיו אנשים לא מדברים? ציפוירה לוין כבר שואלת שנים (מחכה את השכנה)
"מה הבעיה של הבת של פרידמן... שהיא לא נשואה? בחורה כל כך מוצלחת, אולי (מנמיכה את קולה כאילו לוחשת סוד) היא לא יכולה ללדת?"
אבא: את לא זוכרת את כל הזוגות שהתגרשו בגלל מנטאליות שונה?! אני צריך להזכיר לך?!
אמא: רק לפני חודשיים שמענו על חצקל שטרן השכן שהתגרש.
רעייה: אבל אשתו של חצקל אשכנזייה ממוצא פולני. אז זה לא היה הסיבה הזאת.
אבא: נכון. חצקל במקרה לא התגרש בגלל הסיבה הזאת. אבל יש הרבה זוגות שהתגרשו רק בשנה האחרונה דווקא בגלל הסיבה הזאת! יש כל מיני נשים פתיות שחשבו כמוך ואחרי שהבעל נעל אותן בשירותים הסכימו להודות בטעות!
אהה (נאנח) רעייה רייזל! את יודעת למה קראנו לך רייזל !
רעייה: ברור על שם סבתא הצדקת. ואגב אבא שלה היה ממוצא ייקי, הוא נתן את הסכמתו בקלות שביתו תינשא ליהודי מיושן ממזרח אירופה???
התקרב למרפסת ונעצר מול הסורג השחור
אבא: כן! לא! למה שיתנגד...? טוב... אולי... הוא בעצם הוא (מגמגם) כן התנגד קצת... אבל זה לא הייה הסיבה הזאת!
צלצול פלאפון קוטע את דבריו
אבא: "כן, כן בוודאי שמדובר על סידור מלא! ואם תהיה לי אפשרות בעזר ה' זה כולל רכב.."
רוח של בין ערביים רפרפה קלות את עמודי העיתון ונעצרה בטורי מניות גרפים עולים ויורדים
אבא: (מנתק את הפלאפון) על מי אני חושב על עצמי? את רואה, רק עלייך אני חושב כל הזמן. אני אוהב אותך ורוצה רק את טובתך. אין אבא שחושב על הבת שלו כמוני. יום יומיים הכול יעבור. אני מבטיח לך שתמצאי בחור טוב יותר.
רעייה: לא. אני לא אמצא בחור כמו יהודה לעולם! אם כך אני מעדיפה להישאר רווקה...
אבא: רעייה רייזל - אני חושב שהבהרתי את עצמי היטב.
רעייה: רק בגלל המוצא של אמא שלו?! יש לכם דעות קדומות! אנחנו בדור אחר. מה זה משנה איפה סבא שלי נולד ואיפה סבא שלו נולד.
אבא: האמא מגדלת את הילדים בבית, והמנטאליות עוברת בדם! אם את ממשיכה איתו את לא הבת שלנו...
אמא אוספת את המחטים שנפלו טיפת דם מטפטפת ( יוצאת מהחדר).
רעייה: אבא ואני קוראת לזה גזענות!
אבא: איפה הכיבוד הורים שלך? כך מתחצפים? הנה כבר הבחור השפיע עלייך! אייך את מעיזה להאשים את אביך שרק דואג לעתידך בגזענות? אנחנו לא גזעניים!
רעייה: "דם כחול"! בדיוק בגלל טענה כזאת סבא וסבתא ברחו מאירופה. הגרמנים בדקו 3 דורות אחורה כל מי שטען שהוא "ארי".
סטירה
אבא: (בהלם מעצמו) רעיה אני אוהב אותך. סליחה רעיה. אני חרד עלייך, אני לא יישן לילות, רץ משדכן לשדכן... כשנולדת הרגשתי כאילו הרווחתי מליון דולר! את יקרה לליבי! אני מתחנן תביני אותי.
רעייה בוכה.
לילה
תוקן על ידי בין_ובין ב- 09/05/2013 10:34:04
)
