ספר 'שורשי הדת' וספר 'המקמץ'

בהקדמת 'חובת הלבבות' כותב רבינו בחיי אבן פקודה שיש ספרים שנתחברו כדי "ליישב עניני התורה בלבבנו בדרכי הראיות ותשובת אפיקורסים" ומביא שלושה ספרים: האמונות והדעות לרס"ג, ספר 'שורשי הדת' וספר 'המקמץ'.

מישהו מכיר את הספרים הללו?
מי חיבר אותם?

כעת מצאתי ב'כתב התנצלות' של רבי ידעיה הפניני הבדרשי (נמצא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תיח) שמונה חכמי ישראל שעסקו בפילוסופיה ושאר חכמות וחיברו בהן ספרים, ובין השאר כותב כך "ושני חכמים שלא נודע אצלנו זמנם בבירור, האחד ר' דוד הבבלי מכונה 'אל מקמץ'".
נמצא כאן: http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/pilosof/4-2.htm
מי זה ר' דוד הבבלי?
גוגל עוזר.

"הראשון שהזכיר את אריסטו בפרוש היה ר' דוד הבבלי, שנקרא אלמקמץ או אלמקמס (בן דורו של רבי סעדיה), שהקראים וגם מונק חשבוהו לאחד מחכמיהם. מספרו הערבי על אחדות השם שהיה מכיל עשרים מאמרים נשארו רק קטעים אחדים שנמצאו בתרגום עברי בפירוש ספר יצירה לר' יהודה בר ברזילי הברצלוני, ברלין תרמ"ה עמ' 65, 77, 151."
http://www.daat.ac.il/daat/history/dmuyot/aristo-2.htm

כאן http://lib.cet.ac.il/PAGES/item.asp?item=21086&kwd=385 כתוב שהוא היה "הפילוסוף היהודי הראשון", ובהערה מובא "המחקר המעודכן והמקיף ביותר על אלמקמץ – ראה: סטרומזה."

באתר 'זמןפדיה' (לראשונה שאני שומע עליו) מצאתי כך:
"בנסיבות הנזכרות, אין זה מפתיע במיוחד, שהורתה ולידתה של התיאולוגיה השיטתית בקרב המחברים היהודים-ערבים, מקורה אף הוא במפגש עם הספרות הערבית-נוצרית ומוריה. התפתחות זו מתמקדת באישיותו ובמפעלו של דאוד אבן מרואן אלמקמץ (אמצע המאה התשיעית לערך). אלמקמץ, הקדום שבין התיאולוגים היהודים של התקופה, למד אצל מורה נוצרי (נונוס מנציבין), וחיבורו התיאולוגי הגדול, המוכר בכינויו 'עשרים פרקים' (עשרון מקאלה') עומד בסימן ההתמודדות עם המורשת התיאולוגית הנוצרית של המזרח. חיבוריו של אלמקמץ, ובראשם 'עשרים פרקים' היו מוכרים והשפיעו במידה לא מבוטלת, לא רק על מחברים יהודים במזרח, כגון סעדיה גאון והקראי קרקסאני, אלא אף על אלה שבמערב האנדלוסי, ובהם בחיי אבן פקודה, יהודה בן ברזילי ומשה אבן עזרא, המזכירים אותו ומצטטים מדבריו.

הדי המפגש של המחברים היהודים מאנדלוס עם הספרות הערבית-נוצרית על הטיעונים הפולמוסיים האופייניים לה, בתיווכו של אלמקמץ (ואולי אף באופן ישיר יותר), נשמעים היטב באלכתאב אלכ'זרי. הטענה בדבר עדיפותה של תורת משה כתורה שניתנה במעמד התגלות פומבי קבל עם ועדה, אחת הטענות הפולמוסיות המוכרות ביותר של אלכתאב אלכ'זרי(א, פז; היר' 38, 14- 22; א, צט; היר' 52, 8- 11; ד, יא; היר' 252, 5- 16), היא טענה שאחד מניסוחיה המוקדמים מופיע בקטע פולמוסי אנטי-מוסלמי חריף של אב הכנסייה יוחנן מדמשק (מ. 749). ניסוחו של יוחנן בעניין זה מיועד להשמיט את הקרקע מתחת לתורתו של מוחמד, כתורה שניתנה בהתגלות ליחיד, וככזו היא חסרה את התוקף הפומבי המציין מתן של תורה אלוהית המחייבת את הכלל (ראו: ). אל הספרות התיאולוגית הערבית-יהודית, חדרה לראשונה טענה פולמוסית נוצרית אנטי-מוסלמית זו, דרך דיונו של אלמקמץ בסוגיית הנסים בפרק יד מתוך 'עשרים פרקים' (מהד' ש. סטרומזה, ליידן, 1989, עמ' 265, 267). באותו פרק מ'עשרים פרקים' (שם, עמ' 267, 269) אנו מוצאים טענה פולמוסית אנטי-מוסלמית נוספת ממקור נוצרי, אודות דרך התפשטותה של דת אמת בראשית דרכה, כהתפשטות הניזונה מכח המופת והנס ולא מכח החרב."
http://www.zmanpedia.com/index.php?title=%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%A2_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99

בויקיפדיה, בערך 'שרה סטרומזה' מובא כך:

האם ניתן להשיג את הספר "עשרים פרקים" בעברית?

בקשר לספר "שורשי הדת" עדיין לא מצאתי כלום. האם מישהו מכיר?

http://www.amazon.com/Twenty-Chapters-Dawud-Marwain-Al-Muqammis/dp/9004092161/ref=sr_1_2?s=books&ie=UTF8&qid=1382928977&sr=1-2&keywords=Dawud+ibn+Marwanאם

אם יש לך שלש מאות דולרים (מיותרים), אתה יכול את הספר לרכוש כאן (אני יתרגם לך קטעים שאתה צריך)

תוקן על ידי אתנחתא ב- 28/10/2013 05:03:35

אתנחתא, תודה.

לגבי ספר 'שורשי הדת', ראיתי בחובות הלבבות הוצאת מסורת ישראל (שלושה כרכים), כרך א' עמוד נג בתולדות המחבר, בהערה כתוב שמחבר ספר שורשי הדת הוא רב שמואל חפני חמיו של רב האי גאון.
כמובן הכוונה לרב שמואל בן חפני (רשב"ח) שאכן חיבר גם ספרים בפילוסופיה, מלבד ספרי הלכה ופרשנות נרחבת למקרא (המוזכרת בהקדמת ראב"ע לפירושו על התורה "אסף רוח בחפניו"...).
בערכו בויקיפדיה כתוב ש"בתחום הפילוסופיה אימץ רב שמואל הכהן את האסכולה הבצרית של הכלאם המועתזילי", ומעניין מה המקור לכך, שהרי כמה שורות לפני כן כתוב שם שחיבוריו בפילוסופיה נאבדו.
(אגב, באינציקלופדיה יהודית 'דעת' יש עליו שני ערכים לא זהים. כאן: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2681
וכאן: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2884
אבל לא נזכר בהם ספר בשם 'שורשי הדת' או שם דומה.)
בחיפוש בגוגל לא מצאתי שחיבר ספר בשם 'שרשי הדת' ומעניין מנין למוציאי המהדורה הנ"ל המידע על כך.

בספרו הסמכותי של  דוד סקאלרי באנגלית על ר"ש חפני גאון ועלמו (דא עקא שהספר באנגלית) ושם הדפיס את שרידי ספר המצות שלו,  מציין בעמ' 27 ברשימת ספריו את ספר שרשי הדת וענפיה. כפי שאני מבין לא שרד ממנו א]ילו שרידים.

אתנחתא, תודה רבה.

חזק ואמץ, 

ההנחה שרשב"ח היה קרוב למועתזילה נובע מתוך תשובות הגאונים בהם הובאו בשמו דעות דומות.

( עניין מעמד הר סיני כיסוד לאמונה וכו' , מוזכר כבר בתורה ואין צורך לו בפולמוסיו של יוחנן מדמשק. ההקשר הוא רק בשימוש בו כנגד אמונות זרות. כפי שעשו הכוזרי , וגם הרמב"ם באגר"ת ובחיבורו . )

תודה, מוטי.
היכן בתשובות הגאונים יש מרשב"ח אמירה לא הלכתית? ניסיתי לחפש מעט ולא מצאתי.

 כתבתי מן הזכרון שראיתי פעם בתשובות הגאונים דברים משמו שיש בהם תיאום עם גישת המועתזילה. אפשר שרב האי גאון עצמו הביאם בשמו ( אודות בעלת האוב , ואחרים ) ומאחר ורב האי גאון כבר כתב עליו שלמד בספרי נכרים, אין ספק שיש ליחס את ההשפעה לזרם הזה ולא לאשעריה וליתר הכלאם.

וכאן אוסיף פרט חשוב שנדמה לי שלא עסקו בו החוקרים, אודות שאלת הנס לצדיקים או רק לנביאים. כי דומני שכל שאלה זו לא התעוררה אלא מפאת  מה שראיתי בזמנו מן התיעאולוגיה האיסלמית, שהניחה שאין יכול לחולל נס אף אדם גם לא צדיק אלא אך ורק נביא. ואפשר שמתוך הנחות כאלו שרווחו בסביבת הגאון בבל, החלו הדיונים בעניין. כי אם מפאת התלמוד הדבר לא היה מתעורר כלל שהרי פשוט וברור ומקובל בתלמוד שהקב"ה עושה ניסים לצדיקים.

דומני כי סטרומזה עומדת להוציא לאור מהדורה חדשה של עשרים שאלות בעברית הכולל כמה הוספות על מה שכבר נדפס.