קור ושלג

על הקור שמעתי כלי ראשון ששאול ליברמן היה יושב בקור הניו יורקי ללא חימום בחדר כדי לקצר את הפגישות ...

על השלג כתב הרב זוין, כמדומני בספרו לאור ההלכה.

לעניין מצטער אני תמה בכל סוכות לראות את דין רבא המיוחד של מצטער פטור מהסוכה כאשר אין קטיגוריה דומה מצויה (למרות שבמנורת המאור המקורית בהוצאת ענאלאו אכן נמצאה גזירה שווה). אנוס וחולה הם מונחים לכל רוחב ההלכה. למה שמצטער מקור לא יהיה פטור מללכת החוצה להתפלל בבית כנסת או מצווה אחרת?

כל טוב לאחינו שבהרים.

תסתכל על זה אולי כך: ללא קטיגוריה של מצטער, היינו מדברים על חולים (כולל מי שפרעושים וזבובים זיעה וחום שמשפיעים על אדם בריא) ולא היינו רואים בזה חריג. לא כך?

יש ספר שנדפס בעשורים הראשונים של המאה ה-19 במערב אירופה (אולי בפראג? כמדומה שנדפס בשנת תקפ"[]. אין אני זוכר את שמו אבל זכורני שיש בו 2 חלקים: עבודת אדם ועבודת ה'. אולי לא דייקתי בשמותיהם).
מחבר הספר היה מראשוני הרפורמים (או איך שנגדיר אותו. עכ"פ לא היה אורתודוכס) והוא העלה טענה כזאת: התורה ציוותה לא תבערו אש ביום השבת, אבל מי שחי בארץ סיביר הרי לא יוכל לעמוד בציווי הזה ועל כרחו יהיה אנוס להדליק אש. נמצא שכוונת התורה לא היתה שהציווי הזה יהיה שווה בכל המקומות שבעולם (וממילא לא יהיה שווה בכל הזמנים, שהרי רק בזמן מסוים הגיעו יהודים לסיביר).
והוא הדין לעניין ישיבה בסוכה, שמי שדירתו בארצות הקור לא נתחייב מעיקרא לישב בסוכה, אם הקור גדול כל כך שהסוכה לא תוכל לשמש לו מחסה ממנו. 
וא"כ, אין אנו צריכים לדין מצטער מיוחד שנתחדש בהלכות סוכה דוקא.

גדרי אנוס וחולה זה לא גדר מצטער

מי?

יש סימן מיוחד בשו"ע על מצטער בסוכה - אז איך אפשר להגיד שלא צריכים דין מצטער. רבא חשב שכן, וגם הפוסקים, אזי גם ברור שזה מיוחד לסוכה, ובעיית סיביר אינה על רקע מצטער אלא אנוס.