| נשלח ב-16/1/2014 20:11 |
 |
| |
רבנים שכתבו מחזות
אמש יצא לי לעבור על סקירה ובתוכה נמצאו שמות רבנים מפורסמים , נראה שכולם איטלקים , שכתבו מחזות. ( הרמ"ז, הרמח"ל, הריא"ם, ועוד).
אמנם קוראים לזה מחזות, וכתיבת מחזה כשמה מיועדת להמחזה בתיאטרון והצגה, אבל היה לי קצת קשה להאמין שאכן רבנים גדולים כהנ"ל ( אולי חוץ מהריא"ם שעד כמה שזכור לי קראתי שהוא ניהל תיאטרון בפועל.) אכן התכוונו שכתיבתם תשמש להצגות ממש. עושה רושם שהכתיבה היתה סוגה ספרותית , (בדר"כ כחיקוי לדנטה ואחרים כסגנון הרנסנס ) , ולא משהו שמיועד להופעה ממש. אלא רק צורת כתיבה מליצית. ולא שאנשים ישבו ויצפו בהצגה. אבל אולי זה רק הפער התרבותי שבינינו לבינם, כמו הפער שבין תרבות שירי ריה"ל ובני דורו והתנהלות רבני דורינו. וייתכן שבאמת היו עורכים הצגות.( יש משהו שקראתי מזמן אצל תישבי שעד כמה שזכור לי כותב שהרמח"ל ערך כעין הצגה עם ס"ת בזמן כלולותיו וכו'. ) האם יש לנו עדות ישירה על ביצוע הצגות בזמן כתוצאה מכתבי הרבנים הללו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 20:31 |
|
| |
מחזה הוא כמו נבואה, והכוונה לסצינות שאמורות להיות במוחו של הקורא ולא בעיניו של המתבונן.
כמו כן בזמנו שמעתי שהרוגוצ'בר כתב הערות לשירי ן' גבירול. ושאלת האשכול צריכה להתרחב גם לשירי חול
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 21:04 |
|
| |
החלק השלישי של הספר "לשון לימודים" מאת הרמח"ל עוסק במחזה ודרכיו. הרמח"ל חיבר שלשה מחזות. הראשון, "מעשה שמשון" אשר צורף לספרו הנ"ל, כמנחת ביכורים לרבו רבי ישעיה באסאן. השני, "מגדל עוז" נכתב כמנחת ידידות לכבוד יום חתונתו ויום שמחת לבו של חברו הטוב רבי ישראל באסאן. השלישי, "לישרים תהלה" הודפס באמסטרדם בשלושים וששה עותקים לכבוד חתונת אחד מתלמידיו. "מגדל עוז" ו-"לישרים תהלים" נכתבו בהשראת הפסטורליה "הרועה הנאמן" מאת המשורר האיטלקי גואריני. לא נראה לי שהמחזות בוצעו כהצגות אלא שחולקו ככתבי יד לאורחים מלומדים ביום החתונה, ובכל זאת אם בוצעו, הדבר לא יפתיע אותי.
בתקופת הרנסנס היו תיאטראות יהודים במנטובה ובונציה. במנטובה עמד בראש התיאטרון השחקן ומחבר המחזות יהודה סומו שטען שהיהודים קדמו ליוונים בהמצאת הדרמה, הואיל וספר איוב נכתב בצורת שיחה ביו איוב ורעיו. בונציה בפורים שושן הציגו בגיטו קומדיה וההצגה נמשכה עד שעה מאוחרת בלילה, וכן הציגו את הדרמה "אסתר" שחיברו שלמה אושיקו ואלעזר הלוי. השחקנים היו חובבים שעסקו בהכנת ההצגות במשך שבועות רבים. רבי יהודה אריה ממודינה עשה שינויים בדרמה "אסתר" כדי להתאימה לטעם של קהל בן-זמנו, ככה שלחברה היהודית האיטלקית היה צורך בחוויה תיאטרלית
.
תוקן על ידי מם80 ב- 16/01/2014 21:39:16
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 21:07 |
|
| |
| egrosss כתב: |  |
מחזה הוא כמו נבואה, והכוונה לסצינות שאמורות להיות במוחו של הקורא ולא בעיניו של המתבונן.
כמו כן בזמנו שמעתי שהרוגוצ'בר כתב הערות לשירי ן' גבירול. ושאלת האשכול צריכה להתרחב גם לשירי חול |
|
ההערות האלו הודפסו לפני כמה שנים
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי זחלץ_קליח ב- 16/01/2014 21:08:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2014 22:24 |
|
| |
מאחר שהרמח"ל קרא למחזותיו "שיר ידידות" משמע ששלח כל מחזה לחתן כשיר ידידות לכבוד חתונתו והמחזות לא חוברו כדי לבצעם כהצגות. הרמח"ל חיבר גם שירי הלולים ושירי זהב לכבוד חתונות חבריו. מסורת כתיבת שירים לכבוד שמחות היתה מקובלת גם בספרד. באיטליה היה מנהג שמקורו מיוחס לתקופת השופטים לחלק חידה בחרוזים למלומדי העיר שחוברה לכבוד חגיגת הנשואין. מי שהצליח לפתור את החידה היה מחבר את פתרונה בשיר מחורז ובחתונה היו מקריאים את הפתרון בפני קהל רב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2014 05:06 |
|
| |
אני לא יודע לגבי הערות הרוגוצ'ובר על שירי רשב"ג, אבל בשו"ת צפנת פענח החדשות הודפסו הערותיו על שירי ריה"ל (אך זה עניין אחר - מדובר על שירי קודש, וההערות שם הם הערות הלכתיות).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2014 20:23 |
|
| |
המלביO, כמדומני, כתב מחזות
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2014 20:26 |
|
| |
נטייתו של הרוגוצו'בר לשירה בכל זאת מעידה על משהו.
|
|
|
|
|
