משפטו של אשר
דלת התא האפל נפתחה בקול חריקה צורם.
"זהו זה. זה מגיע." חשב לעצמו בקדרות מה האיש שבפנים. מישהו, ובעצם, כמה מישהם, נכנסו פנימה.
אחד מהם ניגש אליו ואזק את ידיו במהירות מופלאה. לרגע עוד העז לחשוב שזו רק עוד חקירה. אבל האמת המרה הכתה בו כאשר יצא החוצה, לאור.
אז, ראה שוב את הבגדים הירוקים שלבש, וחש את המוט הקשור לאזיקי ידיו.
מסע ההשפלה הגדול, התחיל.
כצפוי, העניין התחיל בכמה עגבניות, והמשיך בחפצים של ממש.
הוא רצה לצעוק, לומר למישהו מה הוא חש, אבל ידע שהוא לא יכול, מפני שהוא הביא זאת על עצמו. אין לו למי לבוא בתלונות, אלא רק לעצמו.
לבסוף, הגיע לבמת המשפט. אך הפעם הזו שונה. אף אחד לא אומר לו להניח את ראשו על דרגש כלשהו, כי אין דרגש. במקום זאת, יש עמוד. לא מידי גבוה, ולא מידי נמוך.הוא נקשר אליו ומצוּוה להמשיך לעמוד.
כשהוא מרים את ראשו הוא מגלה את כל חמשת השופטים יושבים על הבמה.
המשפט מתחיל.
תחילה, שואל התובע לשמו. הוא עונה. לאחר ברור עוד כמה פרטים, מתחיל התובע להציג את האשמות בזה אחר זה. לפתע חש ברפיון קל. הוא רואה את המלך, זה שהוא בגד בו בצורה כה מכפישה, מאזין בריכוז רב לדברי התובע.
אבל הוא, המילים חולפות לידו, והוא שומע רק שברי משפטים:
"קשר קשר נגד המלך" "חשף סודות צבאיים לצבא האויב" "גרם למוות לחיילים רבים" "............" הוא כבר לא שומע.הוא יודע, בתור אחד מחברי השופטים לשעבר, שאפילו ממחצית האשמות הוא יקבל אותו גזר דין. וכשהו מתנער משרעפיו, הוא לא רוצה לחשוב על איזו דרך יבחר חברו שעבר, לגרום למותו.
התובע סיים את דבריו, וכעת הגיע תור ההגנה. הוא שמע מספר דברים, באותה מידה ששמע איך התובע מפריכם אחת לאחת. הוא ידע שסופו קרב, אבל לא ידע האם זה יהיה ביסורים, או במהירות וקלות.
לבסוף מגיע גזר הדין.
האיש בעל הפנים היפות התרומם מכסאו בכבדות. לא היה לו קל לקבל את ההחלטה, ויותר מזה לומר אותה. הוא ידע שלה מצפים כולם, ועכשיו, כשהוא מביט לחברו לשעבר, הוא מבין משהו חדש: אפילו הנאשם כבר התייאש מחייו.
הוא מביט לעבר העם, העם ששמר לו אמונים, לו ולתורתו, ולא הלך שבי אחרי תאוות הלב.
ואז הוא שומע קול רם וחזק. "למה?" זעק הקול. לרגע השתררה דממה בקרב כל הנוכחים. אפילו הציפורים פסקו מלצייץ. והוא מבין, שזה היה הוא. הוא מחליט להמשיך.
"למה בגדת בי ככה? מה היה חסר לך? כסף זו לא טענה. רצחת! בגדת באמון! אתה! מי היה מאמין שבנו של האביר קפחבר יתנהג כך? מי? איך נהפכת ליצור שפל כל כך?"
אסתרק סיים לפרוק את מה משהיה בליבו תקופה כה ארוכה, ולא אמר לאיש. עכשיו הרגיש קצת יותר שלם עם החלטתו. והמשיך בדבריו במשנה כוח.
"אין לך מה לומר, ואתה יודע זאת. זאת אשמתך בלבד.אתה הבאת זאת על עצמך!" רעם בקולו.
"גזר הדין-" רגע של ציפייה מחשמל עבר בכל מקום. המלך הרגיש זאת.
"-מוות בתלייה!" סיים.
לפני אך רגע קט היה הכל דומם. אבל עכשיו, רעש ומהומות של שמחה בכל מקום.
מישהו ניגש לעמוד, וחרב בידו. אשר מרגיש לרגע משהו קר נוגע בגרונו, ולאחריו חש בחולשה נוראית. כל השמחה הזו- בגללו. בגלל מותו.
* * *
"תביאו רופא!" "שפכו מים!" "שמרו עליו חי!" נשמעו בליל צעקות מסביבו. הרופא ניגש אליו והזריק לו משהו. זהו. הוא ער סופית.
בסטיאן מקאן ניגש אליו. "חשבת שתצליח לחמוק? דע לך, כי לא ולא! במו ידי אתלה אותך, בוגד מנוול שכמעט רצח את בני! עכשיו נגמרו התרוצים!" הבוגד רק הנהן בראשו באיטיות, בהשלמה. נותן לבסטיאן לעשות בו כברצונו.
בסטיאן הניף אותו על ידיו החסונות אל עבר העמוד הירוק, למען יראו וישמעו.
הוא הכריח את האיש בבגד הירוק כצבע העמוד לעמוד זקוף על שתי רגליו.
" בקשה אחרונה?" שאל אותו.
" רק לומר ארבעה מילים למלך" ביקש ברפיון.הקהל השתתק לשמוע את דברו של הנידון למוות.
" אתה צדקת, אני טעיתי!" צעק בגרון ניחר בעת שהושמה לולאת החבל על צווארו.
" שמע ישראל?" שאל בסטיאן. " לא!" ענה במהירות פן יתחרט. הוא שמע את בסטיאן ממלמל " רשעים אפילו על פתחו של גהינום אינם חוזרים בתשובה"
והשרפרף תחתיו נשמט. הוא מתחיל להרגיש חנק בעוד הלולאה עולה מעלה. הוא רואה את העם מביט בו. הוא משתעל, מנסה לצעוק לעזרה מתוך אינסטינקטים, ומובן שאיש לא מתייחס לצעקותיו הנואשות. זהו הוא עוצם את עיניו. עכשיו הכל נגמר, הוא רואה רק חושך עמוק.
-פורום ממלכה במבחן-
אם תרצו, אין זו אגדה!
תוקן על ידי אסתרק ב- 10/06/2014 19:29:42
