יפה מאוד, בער.
כדבריך כתבו כבר חוקרים אחרים, ואם כן נצטרך לומר שמי שכתבו בפיוט 'כבנומרון' החזירו את גירסת א"י כפי נוסחת המשנה שהכירו. וזה צ"ע. ובאמת שאר פייטני א"י שהביאו לשון זה לא צירפו לו את ענין הצאן, רק רס"ג(!) פייט בסליחה לצום גדליה: שפטתה מתמול כל מְתי שוא וכשרון, שטו כולם תחת השבט כבנו מרון. רס"ג עצמו פירש 'כבני מרון': כבני תהלוכה (עיין על זה ועל כל הענין בספרו של נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרחי ובמערב, כרך ראשון עמ' 447-440, 'בני מרון' - ביטוי שנוי במחלוקת).
אולי יתכן שהקטע "כבקרת" נוסף בשלב שני ע"י מי שהכיר את הגירסה והפירוש הבבליים. אך יתכן שהפייטן עצמו כבר הכיר את חילופי הגירסות והפירושים שבביטוי זה, והוא שילב בפיוט גם את הפירוש הבבלי.
כאפשרות האחרונה מצאתי שכתב פרופ' רנון קצוף (במאמר על הפיוט 'ונתנה תוקף', http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayelech/kzof.pdf
דיון על מאמר זה בעצכ"ח http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3048027&forum_id=1364), ואלו דבריו הנוגעים לעניננו:
לשון הכתוב: "וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון" שאובה ממשנה ראש השנה (א, ב): "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". כך הגרסה המקובלת הן במשניות הן בפיוט, וכבר בתלמודים נשאלה שאלה לפשר הביטוי "כבני מרון". מבין התשובות שתיים נוגעות לענייננו: פירוש אחד הוא שהכוונה לצאן. לשון התלמוד הבבלי הוא: "הכא (בבבל) תרגימו כבני אמרנא" (ר"ה יח.),[1] ומקובל, בעיקר מאז פירוש רבנו חננאל, לפרש את הביטוי כ"בני כבשים". רש"י מוסיף: "שמונין אותן לעשרן", ונראה שכך פירש פייטננו במשנה. הפירוש השני הוא שהכוונה לצבא חיילים, וגם כאן רש"י פירש שהחיילים "עוברים למניין". נראה שהסבר זה מוסב על גרסה בכתבי יד למשנה, ולפיה במקום "כבני מרון" עמדה המלה "כבנומרון" – המילה הרומית numerus. לפחות מהמאה השנייה לספירה הייתה למלה רומית זו גם משמעות צבאית של המילה "יחידה" בעברית המודרנית, מלבד משמעותה היסודית "מספר", ובמיוחד שימשה כינוי ל"קוהורטה" (cohors). שתי גרסאות אלו והפירושים הצמודים להן היו קיימים בדורות הראשונים של האמוראים, ונראה שמחבר "ונתנה תוקף" הכיר את שתיהן, וכאשר כתב בפיוטו את אחת מהן ציפה שכך יעורר את דעתו של הקורא גם על השנייה. הלוא פוליסמיה – רב-משמעות, היא לחם חוקה של השירה. בפיוטנו הביטוי "כבני מרון" עם פירושו "בני כבשים" רומז למלים הבאות מיד אחריו: "כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו" – למעשר בהמה. עם זאת התכוון מחברו גם לגרסה "כבנומירון" במשמעה "יחידה צבאית", ורומז גם לביטוי "צבא מרום" בקטע הקודם. כאשר מילה רומית ליחידה צבאית נצמדת לאזכור של מעשר בהמה, שבו אחד מכל עשרה נבחר באקראי ונשחט, קשה להאמין שאדם שחי בעולם הרומי, כפי שחי בו פייטננו, לא ייזכר במוסד הענישה הרומי – decimatio. בנוהל ענישה זה, שהופעל כדי להעניש יחידה צבאית על הפרת משמעת, היה אחד מכל עשרה חיילים עולה בגורל ומוּצא להורג. בפעולה זו לא נעשה ניסיון למצוא דווקא את האשמים ולפטור את מי שלא היה אשם. מסורות על ביצוע decimatio מגיעות מכל ימי הקיסרות הרומית, בייחוד על הקוהורטות, ומעניינת האחרונה שבהן על אודות מאוריטיוס והלגיון התבני בסוף המאה השלישית, שלדבריה חוסלו בdecimatio‑ מפני נאמנותם לנצרות. מאמצע המאה החמישית היה הסיפור נפוץ מאוד בעולם הנוצרי, שבתוכו חי פייטננו. בקטעים קודמים בפיוט מובאת סדרת הפרות של סדרי הדין. האמירה ש"חותם יד כל אדם בספר" מבוססת על המסורת המדרשית שלפיה בסוף ימיו של כל אדם או באחרית הימים הוא נדרש לחתום על רישום מעשיו במשך חייו,[2] והודאה זו תשמש ראיה בדין שיתקיים בו. ציור זה של הודאה כגורם ראייתי מכריע בדין הפלילי משקף כנראה את המציאות של השלטון הרומי,[3] שייחס משקל רב להודאת הנאשם בפלילים, ומקורות יהודיים ונוצריים כאחד מראים שכך נהג השלטון הרומי גם בארץ ישראל.
[1] שמא יהודה פרידמן, "המילון המחקרי ללשון העברית של התנאים: ערך הבקר/הפקר; ביקורת", סידרא יב (תשנ"ו), עמ' 113� (בעיקר עמ' 119�). [2] ספרי דברים, האזינו שז, ועוד. [3] אהרן קירשבאום, הרשעה עצמית במשפט העברי, ההודאה בפלילים וההפללה העצמית בהלכה היהודית, ירושלים תשס"ה, עמ' 139.
נ.ב. על הפיוט 'ונתנה תוקף' יש ערך בויקיפדיה עי"ש.
תוקן על ידי בן_קוהלת ב- 11/09/2014 04:42:20
 |
|
|
