שבוע ימים לאחר מותו של הרב צביאן בטרם עת, כבר החלו אזרחי כוזר להתכונן למעמד הכתרת הרב החדש.
עוד בשעות הבוקר המוקדמות יכולת להבחין בעשרות ואולי מאות אנשים העושים את דרכם אל הכיכר המרכזית שבאתיל, ממתינים למעמד הכתרת הרב האהוב. בנו של המלך רעואל, מנוחתו עדן, ואחיו של המלך הנוכחי.
את מעמד ההכתרה פתח המלך איסתרק השלישי, שבקול חנוק מדמעות הודה לבורא העולם על שהביאם עד הלום.
"הוד מלכותו אבי, המלך רעואל, זכותו תגן עלינו, קיווה לראות את בנו האחד נושא כתר מלכות, ואת בנו השני נושא כתר תורה. אחי, הרב מיכאל, נמצא מתאים לתפקיד הרם, לאחר שלמד תורה מפי גדולי רבותינו שבבל.
מורינו ורבינו! אתה נקרא לשאת בעול ההנהגה, האם תאות לקחת על עצמך את ההנהגה הרוחנית של העם הזה?"
שתיקה בקהל. עוף לא פרח, וציפור לא נשאה קולה בשיר.
הרב מיכאל, פניו חוורות מעט וכתיפיו שחות מהעול הכבד המונח על כתיפיו הצעירות, קם על רגליו.
"אני מודה לבורא עולם על שהביאני לכאן היום. שהקימני ממיטת חוליי וזיכני לשוב אל מולדתי. אשמח למלא את רצונו של אבי, מנוחתו עדן, ולעמוד בראש ההנהגה הרוחנית של העם הנפלא הזה. אם כי יודע אני בעצמי שקטונתי מלהנהיג את העם הזה. כי מי אני, הצעיר, הדל באלפי מנשה, שאשב על כיסאו של הרב המנוח. ומי אנוכי שאפסוק לגדולים ממני. אולם למען כוזר ובניה, אעשה כל שביכולתי הדלה. ומי יתן ויחזק האלוקים את ידי ויתן לי כוח וסייעתא דשמייא לעשות את תפקידי באמונה".
האות ניתן ומאות האנשים קמו על רגליהם, חולקים כבוד לתורה. התזמורת מצידה פצחה בשירת "אשרי מי שעמלו בתורה", בלחן המסורתי להכתרת הרבנים הראשיים לכוזר.
הנסיך יקוואל עמד ליד בן דודו מיכאל. פניו מוארות באור רך. אור העשוי לקרון רק מאילו הזוכים ללמוד את תורת ה' ולקיים את מצוותיו באהבה. עיניו מביטות בהערצה באחיו הגדול. הנה, שמע האלוקים את התפילות. ואחיו האהוב עומד כאן היום, בריא ושלם. שלם בגופו ושלם בתורתו.
"אשרי מי שעמלו בתורה!"
האביר בסטיאן מקאן הוציא מכיסו מטפחת בד מגוהצת וכבש את פניו בתוכה. אחותו לא זכתה לרגע הזה. אבל היא בודאי מביטה מלמעלה על בנה הקטון שצמח והיה לרב גדול בתורה, ומאושרת בתורתו עד בלי די. גם גיסו ודאי נהנה ממקומו, בבית המדרש של מעלה, מהמהלך המבריק שמשמיע בנו עכשיו ומהקושיות החריפות שטובי רבני כוזר מקמטים את מצחם במאמץ אדיר ליישב.
מיכאל מקאן הניח את ידו על אביו הנרגש. מעולם לא ראהו בסערת רגשות שכזו.
"הכול בסדר אבא?"
וכמו בכול פעם שהגה בנו את המילה הנכספת כ"כ, מלאו עיניו דמעות. ומתחת ממחטת הבד נשמעה נשיפה קלה.
"אבא?" עכשיו מיכאל נבהל באמת.
ממחטת הבד הוסרה ועיניו של האביר, אדומות באופן חשוד, הופנו אל בנו.
"ישתבח היוצר. הגדיל הבורא חסדו עלינו. הגדיל כל כך!"
הרב אליצור העלה תרוץ לקושייה, הוד מלכותו דחה את התירוץ בעזרת דברי התוספות. והרב החדש הוביל כעת מהלך נוסף שתירץ את כול הקושיות הקודמות, לא מותיר להם מקום עוד.
מן הצד עמד האביר מקאן, מרים את עיניו לשמיים הנקיים שמעליהם. "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי! את בני השבת אלי שלם בגופו ונשמתו, את בני היקר אולה, הפכת לחתן המלך, ואת אחייני האהוב החזרת אלינו לכוזר, בריא ומלא וגדוש בתורה. מה אשיב!"
בנו, מיכאל, תקף כעת את המהלך בקושייה חזקה, מאיימת ליטול ממנו את הבסיס. הרב הטרי הגן על המהלך שבנה בתרוץ מבריק ומיכאל סתר אותו מכול וכול ע"י רמב"ם מפורש.
כשעמדו שניהם כך, מתווכחים בדברי תורה, היו דומים כל כך זה לזה.
רק העיניים היו שונות. ולא רק בצבעם.
עיניו האפורות של הרב היו יציבות ושלוות. ואילו בעיניו של מקאן הצעיר בערו צמד להבות תכולות שאש יקדה בתוכם.
מישהו נשלח להביא גמרא. עוד מסכת הובאה. ערימת הגמרות הלכה התגבהה.
קרב סוער התנהל בכיכר המרכזית של אתיל. קרב ארוך שבסופו גבר הרב. והמהלך שבנה הבריק שנית והאיר כיהלום מלוטש.
רוח ערבית קלה החלה נושבת. הרב גמר את דרשתו והמון העם קמו על רגליהם ובקול שירה אדירה ליווהו אל עבר אולם הסעודה.
לאט, התרוקנה הכיכר מההמון.
בכיכר נותר כעת המלך איסתרק עם אנשי משמר הארמון. רגע, נותר עומד במקומו דומם, ובמשנהו נשא עיניו אל השמיים בתודה. אחר פנה משם והלך בעקבות ההמון אל תוך האולם פנימה, תר במבטו אחרי אחיו האהוב. מרגש הקינאה הישן לא נותר כעת מאומה. ובמקומו צמחה ידידות אמיתית ואהבת אחים עזה. כעת היה מיכאל, מלבד חבר, גם סמכות תורנית, ודעתו דעת תורה. דמות איתה ניתן להתייעץ על הכול.
בקצה האולם הבחין במיכאל מוקף בתלמידי החכמים הגדולים של כוזר. לאחר רגע הרים הרב את עיניו ונתקל במבטו של אחיו. לא עמדו ביניהם מילים. אולם עיניהם שידרו את כול המילים שעשויות היו להאמר.
תוקן על ידי הההההההההה ב- 30/09/2014 21:23:16
תוקן על ידי תמרור25 ב- 01/10/2014 16:03:02
) זה מראה שהקטע באמת הי'ה יפה:)
