חיפוש מעשה בגמרא
מעשה שהיה עצירת גשמים והיו הקהל מבקשים רחמים ושרויים בתענית, והרב שלהם דבר להם דברי כבושים ומכלל פקד על מצות הצדקה, וכשנפטר מהם איש אחד היה שהיתה אשתו מגורשת, וראה אותה יושבת עם העניים והיא עניה מרודה ונתן לה צדקה, באו והודיעו את החכם ואמרו לו איש פלוני ראינוהו מדבר עם אשתו שגירש. ושלח אחריו החכם ואמר לו, מה המעשה הרע הזה אשר עשית, שהעולם שרוי בזעם ובצער מעונותיהם ואתה עשית המעשה הרע הזה. ואמר לו, ח"ו לא היתה מחשבתי רעה, אתה צוותנו לקיים מצות הצדקה וראיתי האשה שגירשתי היא בצער העניות ואמרתי שזאת כלי שנשתמשתי בו וחסתי עליה ונתתי לה צדקה. וקם החכם והתפלל לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבש"ע, זה האיש אע"פ שגירש את אשתו ונפרד ממנה, אפילו הכי חס וחמל עליה ונתן לו צדקה, גם אנחנו עמך וצאן מרעיתך, וגם שלא עשינו רצונך תחון ותחוס עלינו וענינו בעת ובעונה הזאת, וכן היה, ונכמרו רחמיו יתברך על עמו והוריד להם גשמי רצון ברכה ונדבה.
היכן מובא מעשה זה?
|
|
