| נשלח ב-6/12/2014 21:53 |
 |
| |
"אל תאמין בעצמך..."
" ... אבל גם אם יהיה העומד מולך עוצר כוזר בכבודו ובעצמו, כל זמן שהוא חי כמו שמתחשק לו, וקובע עבור עצמו מה הוא 'טוב' ומה הוא 'רע'- עדיין מוטב היה להיזהר ממנו. קני מידה הנקבעים על פי דעות אישיות עשויים להיות גמישים מאד לפעמים".
וואו. כמה שהסכמנו את עם המשפט הזה. כמה ערכיות הרגשנו כשקראנו אותו.
ועכשיו, קבלו את הדו שיח הבא-
"לאפי החמודה, כיצד תדעי מהי הדרך הנכונה לנהוג בה?"
-"אני אחשוב"
"על מה תחשבי?"
-"מה אני מרגישה", השיבה לאפי, "אני אחשוב מה הנשמה שלי מרגישה. וזה מה שאני אעשה".
שימו לב- הנימה בציטוט הראשון גורמת לנו לסלוד מהאדם שבוחר עבור עצמו את הטוב ואת הרע. בדו שיח בין לאפי, אמא שלה והמלכה- אנחנו מליאות הערכה כלפי האדם שחושב, ומחליט לבדמה מרגישה הנשמה שלו ומה טוב לעשות.
מה קורה פה? זה לא בדיוק אותו דבר?
רק הכשרון של הסופרת גרם לנו להסכים עם שתי דיעות מנוגדות בלי להרגיש פיצול אישיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2014 22:26 |
|
| |
שאלה יפה! אנחנו נתקלים גם בהלכה במקרים שפוסקים לפי הרגשה של האדם. אני אביא דוגמא שעולה לי כרגע: יש בהלכות שבת דין של "בסיס לדבר האסור"- שיש מוקצה שמונח על גבי משהו שאינו מוקצה, והופך אותו גם כן למוקצה (כגון מגש עם כסף עליו- גם המגש מוקצה) ויש "בסיס לדבר האסור והמותר"- שיש על גבי הבסיס (לצורך הדוגמא- המגש של הכסף) גם דבר מוקצה וגם דבר שאינו מוקצה (כגון פירות שנמצא בנוסף לכסף). במצב כזה נפסק בהלכה, שתלוי מה יותר חשוב. אם המוקצה יותר חשוב אז הבסיס מוקצה, ואם הלא מוקצה יותר חשוב לאדם אז הבסיס אינו מוקצה. איך קובעים מה יותר חשוב? לפי הרגשתו של האדם. יכול להיות שהכסף שווה יותר, אבל האדם רעב עכשיו וצריך מאיזושהי סיבה לקחת את המגש בכדי שיוכל לאכול את הפירות, אז מותר לו. אז לכאורה אנשים יכולים "לשקר" בזה ולהחליט פתאום שמשהו יותר חשוב להם בשביל שיוכלו להזיז את הבסיס? תשובה: באמת בשביל לפסוק בדברים כאלה בצורה נכונה האדם צריך יראת שמים, שידע שזה בא ממקום אמיתי. וכאן אנחנו חוזרים לשאלה. אדם שמכופף את ערכיו ומחליט בעצמו מה טוב ומה רע- זה גרוע. אבל אם כל מעשיו נעשים מתוך יראת שמים אמיתית, וכמובן בכפוף להלכה, אז אפשר לסמוך עליו שידע מה נכון לעשות על פי הרגשתו האישית. נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 00:32 |
|
| |
אני חושבת שבשאלה טמונה התשובה:
על עוצר כוזר כתוב - כל זמן שהוא חי כמו שמתחשק לו, וקובע עבור עצמו מה הוא 'טוב' ומה הוא 'רע
ואילו על לאפי כתוב - "אני אחשוב מה הנשמה שלי מרגישה. וזה מה שאני אעשה".
וזה תמצית ההבדל!
כי הנשמה שלנו חפה מנגיעות אישיות והיא יודעת מה באמת רצון ה' ומהי ההלכה בכל שלב בחיים.
אמנם, לעיתים קשה מאוד להבחין מהו קול הנשמה ומהו קול המידות הרעות המתחזות לקול הנשמה ולכן יש לנו את המצוה "עשה לך רב" כדי שיכוון אותנו להקשיב לקול הנכון
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 00:35 |
|
| |
ויקוואל - שכחתי לציין -
כרגיל המקוריות שלך והמבט המיוחד על הספרים יוצרים שאלה מיוחדת כל כך!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 10:46 |
|
| |
תודה :)
ואגב, מילכהה, זה גם מה שאני חשבתי, ולכן אני מסתייגת מאוד מהשיטה של מילכה המקורית...
אני חושבת ש'עשה לך רב' זה אלף-בית של היהדות, ולהקשיב רק לנשמה שלי זה ממש מסוכן (איך אני נשמעת כמו לאה דיאלידאן חחח)
המעניין הוא שזו הדיעה שלי תמיד, ובכל זאת, קראתי את הספר כמה פעמים, ועד אתמול, כל פעם שקראתי את הקטע הזה, הזדהיתי לגמרי עם מילכה...
הפחיד אותי לחשוב על זה- כמה כח וכמה אחריות יש לסופר טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 11:02 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 11:03 |
|
| |
נכון.. חח טעות
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 11:06 |
|
| |
ושוב אני חוזרת על עצמי ואומרת- אני כן מסכימה עם השיטה של להקשיב לנשמה. אני רק חושבת שחייבים להסתייג ולומר שזה חייבים לנבוע ממקום אמיתי של יראת שמים, ושזה חייב להיות בצמוד להלכה. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 11:56 |
|
| |
יקוואל, איזו שאלה יפה!
וגם הצגת אותה בצורה מרתקת!
גם אני חושבת כמו מילכה שההבדל הוא לאיזה קול פנימי מקשיבים.
וגם, אל תזדהי כל כך מהר עם לאה , כי היא לא ממליצה לשאול רבנים , אלא לבדוק מה אחרים עושים (למדוד את מעשינו לפי הסביבה) שזאת ודאי לא הדרך הטובה להגיע לאמת, וזה מזכיר גם את הספר שלה "חומות של נייר" שמדבר ממש על הנושא הזה
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 11:58 |
|
| |
ברור שלא הזדהיתי עם לאה.. רק רק שכשאמרתי שלהקשיב לבד לנשמה שלך זה מסוכן, זה היה נשמע כמו לאה..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 12:11 |
|
| |
 לא חשבתי שהזדהית, זה היה בצחוק, כמובן.
רציתי לחדד את ההבדל בין הגישה של לאה, לבין הגישה הנכונה...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 15:52 |
|
| |
אני חושבת שבאופן כללי מדובר כאן על 2 דברים שונים, יש את החיים ללא גבולות, החיים שאני הוא המחליט ואני הקובע ואף אחד מלמעלה לא יכתיב לי מה לעשות. שאת זה ראינו אצל דיאלידן.
ויש את הנקודה של הבחירה, איך אני אדע מה לעשות עכשיו? דבר ראשון אני אבדוק אם זה מותר או אסור, אם זה אסור אז עזבנו את הנושא, אבל עכשיו אם גילינו שזה מותר אז מי אמר שזה נכון? אז אני אלך לפי מה שהנשמה שלי מרגישה ומה היא מכתיבה לי לעשות.
יקוואל, אשכול מהמם!!!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2014 19:44 |
|
| |
אני חושבת שהשיטה של תרצה היא הנכונה, כי כאשר אדם חושב "מה הקבה היה רוצה ממני עכשיו" אז זה יותר עוזר לו לבדוק אם הוא הולך בדרך הנכונה (ברור שהקבה לא היה רוצה ממני עכשיו שאני יעתיק במבחן למרות איזה שהוא היתר מפוקפק....)
_________________
ממלכה במבחן:
או שנהנים מאסתרק,
או שנהנים ממהללאל,
(ניתן להנות גם משניהם... ;) )
או שלא מבינים בספרים!!!
|
|
|
|
|
