הי חברות,
כפי שכמה בנות כאן כבר יודעות, אני רוצה להרחיב קצת את נושא המצור.
כמובן שאפשר לדבר על כל ההיסטוריה של איך בדיוק נבוכדנאצר עשה את זה, ומה היו העובדות ההיסטורית, ואילו השלכות הרות גורל נרגרמו בעקבותיו.
אבל כל זה פחות נוגע אלינו.
אנחנו, בדור שלנו, צריכים להתבונן במשמעותו של המצור ולראות כיצד הדברים נוגעים אלינו בעבודת ה'.
אז ננסה לחשוב- מהו בעצם מצור? למה הוא גורם?
מצור זה משהו שמגביל אותך. משהו שסוגר עליך מבחוץ בלי לתת לך להשתחרר ממנו. משנו שלא נותן לך לממש את הפוטנציאל והיכולות.
ואם אנחנו צמים לזכר הדבר הנורא הזה, מוטל עלינו לפעול את היפך העניין. עלינו לערוך חשבון נפש ולבדוק עם עצמנו אילו דברים מפריעים לנו להתקדם, וכיצד ניתן לפרוץ אותם ולהתעלות מהם.
כל אחד יודע, או לפחות צריך לדעת, מהם היכולות הלא ממומשות שלו, ולאחר שנבדוק מה מפריע לנו במימוש, נוכל להתחיל לעבוד כדי להסיר את המצור מעל אותם יכולות ולהתקדם.
הרבה פעמים המצור הוא התחשבות רבה מדי בדעת הסביבה במקום לפעול על פי האמת והצדק, לפעמים המצור מתבטא בעצלות וחוסר חשק לפעול את הדבר האמיתי והנכון, ועלינו לעורר בעצמנו את החשיבות של הדברים ולעורר את החשק לצאת מהמיצר הזה ולהתעלות ממנו, וכן על זה הדרך סוגים שונים של מצור.
עניין נוסף במצור:
כשאויבינו צרים עלינו מבחוץ, גורם הדבר אחדות נפלאה בינינו. בקושי משותף אנחנו הרבה יותר מאוחדים, והדוגמאות לכך רבות מספור.
ובאמת, לא צריך לחכות לכאלו מצבים כדי לפעול בינינו אחדות. לא צריך לחכות לסיבה חצונית ושלילית כדי לנהוג יפה האחד בשני , לאהוב אותו ולעזור לו.
ביום כזה מתאים ביותר שננהג באהבת חינם, אהבת אמת לכל יהודי באשר הוא יהודי כמונו, ובעז"ה על ידי כך גם נבטל את סיבת הגלות, שנאת חינם, ובכך נביא את הגאולה ונזכה להשראת השכינה בתוכינו, במהרה בימינו אמן.
נשלח מהאנדרואיד שלי
