הלכה חמורכם!

מרתק.

אפתח בשאלות על מושב בית הדין, שככל הנראה ראה מעלה ראשונה בדיון שכזה, אולי בבחינת 'פרצה מצא, וגדרה':

• מהי הכשרת רבנים אלו לדיינות, על ידי מי היא ניתנה ועל סמך מה?
• וכי ניתן לקבוע בוודאות כי היושבים הינם אובייקטיביים לחלוטין, והדיון נפתח בניטראליות הראויה?
• מהי סמכותו של מושב בית דין זה, כיצד הכרעותיו מחייבות את הציבור?
• האם נאסר ליחיד או לציבור, לבדוק אלטרנטיבות רבניות? נניח, רב, בית דין או גדול הדור שיאסור לבזות את התורה לאו דווקא במסגרת של פרסום הקלטות בקריטוריונים המוסכמים הנ"ל?

לצערי, התשובות לא ממש חיוביות. למשל, שניים מהיושבים אינם דיינים בהכשרתם ובתפקידם, וכי מעולם לא ניתנה להם סמכות דיינית [והשלישי, דיין לשעבר שבעצמו מסובך במשפטים, לא חש בטוב בתקופה האחרונה]. וההשלכה, משמעות ישיבה של שלושה שמתוכם שני תלמידי חכמים יקרים שכאלה [שאחד מהם הקדיח תבשילו קודם לכן, בנסיבות מחמירות אבל אחרות], לא בהכרח חיוביות.

אבל שאלות אלו, זעירות הן לעומת התהיות סביב 'הכרעת הדין' שניתנה במושב זה; ועד בואינו לדון בהן, נציגנו בסגנון משפטי:

"אסור (1.1) מדין תורה, (2.1) לפרסם (2.2) הקלטות (2.3) הנושאות פס קול רבני. (2.4) כלומר, לפחות קול של רב אחד; (3.1) ראוי להתייחס בחומרה לאדם הנוהג היפך 'דין תורה' זה, (3.2) ויש להחיל עליו 'חרם'".

חלוקת 'פסק הדין' לשלושה פרקים: 1. יומרה לקבוע את ה'הכרעה' כפסק הלכה, 'דין תורה'. 2. קריטוריונים מעניינים מאוד, בהם יחול ה'דין תורה'. 3. משמעות האיסור; קביעות והחלת דין על ה'עבריין'.

פסק הדין - המפורט בפרק 2 - מעניין מצד עצמו, וכי ניתנה חוות דעת על הקלטת רב לדוגמה, או שימוש בהקלטת פס קול רבני מבלי שיתקיימו במקרה שאר הקריטוריונים המפורטים? ומהי הגדרת 'פרסום'; בעשרה, כדין 'אין קהל פחות מעשרה', מאה או רבבה?

וכיצד ניתן להתעלם מהשאלה, אם אין ב'דין תורה' זה היתר רחב לזלזול בתורה ובתלמידי חכמים, כשאינם על ידי פרסום קלטות? מה גם שה'דיינים' לא טרחו לקבוע מהו זלזול; לפי ההבנה הבסיסית, שמדובר בקלטות שהתפרסמו לאחרונה, פרשנים רבים קימטו את מצחיהם בנסיון להבין מה מקשר בין פרסום סרטון יפיפה מבית 'מרן' המנוח ל'זלזול בתורה ולומדיה'. מן הדין שהיו היושבים דנים בנסיון לפסוק האם ההקלטה והפרסום אכן עונים להגדרה הנ"ל, או שמא, לא.

- ומהו טיבו של ה'חרם'? וכי ניתנה חוברת הסברה לציבור, מה עליו לנהוג בעיקבות 'חרם' כל שהוא?!

ומכאן לשאלה הכופרת, מדוע בחרו קובץ תלמידי חכמים זה בהגדרות; הישיבה - 'בית דין', ההכרעה - 'דין תורה' ואילו הפסק - חרם; סוג של ניטראליות שמשמעותה דלה, ויתכן שטוב היה אם לא נאמרה, תוך שימוש במונחים מנופחים ויומרניים.

למותר לציין שהנידון אינו מפלגתי בשום צורה. את דעתי לגבי הבחירות הנוכחיות הבעתי בפורום 'אגודה אחת', לא בהכרח לטובת פורשי שס.

תוקן על ידי ספרות ב- 11/01/2015 21:54:04

אני מכבד ומבין רגשות של הזולת. גם בעיניי היה מושב זה תמוה עד הזוי, אולם קשה היה לי לשנות באיוולת ולכתוב מאמר בנושא, הלא כשם ש'בית הדין' אינו בין דין, ה'מושב' פסול וההכרעה ניטראלית ומיותרת, כך כתיבת מאמר בנושא. אם לא שקרוב בעיניי שהשלושה נועדו למושב בנושא משמעות והשלכות הקלטות וסגננו מכתב, והשמשים הם ששינו מעט את הסגנון ועידכנו על הדיון כ'מושב בית דין', וא"כ העיקרון מובן וליגיטימי. אך כאמור, באופן שיצאו הדברים לחוץ אני זועם לא פחות מפותח האשכול, אלא שלא ראיתי צורך לפתוח את הנושא [בוודאי לא בפורום זה].

ומכאן לדבריו האחרונים של אחינו:

הכתר והכבוד, למי ולמי?

אין ספק שכל עומת כבוד התורה, שאמרו חז"ל "כבוד התורה דיחיד, חמור" לא כן תורה עצמה; "תורה מונחת בקרן זוית, וכל הרוצה ליטול – יבוא ויטול".

אינני מוצא מקום, ואף תמה על המוצא סיבה לדרוש מאדם "להקפיא" את רעיוניו ובמידה רבה, להתעלם ממה שנראה לו פסול ועגום. כבר קבעו רבותינו שת"ח רשאי למחול על כבודו – עד שמחילתו קיימת; ונימקו: "אין תורה דילי' היא!". אכן, רשאי כל ת"ח לעשות בתורה כרצונו, אך נכון אם יצווחו חבריו, קטנים ממנו ככל שיהיו, אם להבנתם מוצגת התורה כפלסטר. תורתו אכן שלו, לא תורתם ולא תורת משה.

"...מעשה ברבי ינאי, שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר; א"ל: משגח רבי מתקבלא גבן, אמר לו: אין. הכניסו לביתו האכילו והשקהו; בדקו במקרא ולא מצאו, במשנה ולא מצאו, באגדה ולא מצאו, בתלמוד ולא מצאו; א"ל: סב בריך, א"ל: יברך ינאי בביתיה. א"ל: אית בך – אמר מה דאנא אמר לך, א"ל: אין; א"ל, אמור: "אכול כלבא פיסתיא דינאי". קם תפסיה, א"ל: ירותתי גבך, דאת מונע לי! א"ל: ומה ירתותך גבי? א"ל: חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא, ושמעית קלהון דמניקיא אמרין: "תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב". מורשה קהלת ינאי, אין כתיב כאן – אלא: קהלת יעקב! א"ל: למה זכיתה למיכלא על פתורי? אמר לו: מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. א"ל: כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?! קרא עליה: "שם דרך" - דשיים אורחיה, סגי שוי..."

התורה שלי, שלך ושל שאר חברינו מרשה לי ולך לפסוק ולקבוע ע"פ הנכון בעיניך. אבל לא תרשה לאיש מאיתנו להתעלם מכבודה במידה ונגרם לה בזיון, בכל דרך ואופן וע"י כל אדם.

ג' במסורא

מעשה שהיה בבית המדרש שלישיבת וולוז'ין, בראשות המאור הגדול בעל 'חוט המשולש' ו'נפש החיים' זיע"א. תלמיד בטלן יושב לו על יד הגמרא, אדירת מימדים המצביעה על סוגיא עמוקה הנלמדת בישיבה; התלמיד, עסקן באופיו ומשועמם בסדרי הישיבה, צד לו זוג שהניחו את תלמודם לשיחה בטילה. חיש מהר, "כיבה" את הסוגיא הישיבתית והתנייד לעבר דברים יגעים. או אז נכנס ראש הישיבה כשעיניו על הגמרא הכבויה והבטלן בחברת מחליפי הכוח, וכה אמר: "אמרו חז"ל: כל ת"ח שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקב"ה יושב כנגדו וקורא ושונה עמו – אם את גמרתך סגרתך, מחוסר עניין ולנועם שיחה נאה, את גמרתו של הבורא למה סגרת?!". סוף דבר שנכנסו בו הדבר כארס של אכנאי, וכך הגיע הסיפור לרב גלינסקי זצ"ל בצעירותו, כשהיה הבטלן שבע ימים ומתמיד מופלג.

וכאן הבן שואל, שאלתו של אחרחוק היקר, אם נסגרה גמרתכם, על מה תסגרנה גמרת רבונו של עולם ושל עבדו, אנוכי? וכי הותר לת"ח, יהיה אשר יהיה, לעשות מעשה בשם התורה, על ידו תתבזה תורתי? וכי אם בעלים הוא על תורתו, על תורתי הוא בעלים?!

וכבר היה מעשה: "רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא. כי נח נפשיה דרבא, אתו לקמיה דרב פפא; כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו, הוו מרמזי אהדדי. חלש דעתיה; אקרויה בחלמיה: "ואכחד את שלשת הרעים". למחר כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו ליזלו רבנן בשלמא/לשלמא:"

מעניינות הגרסאות, "בשלמא" לעומת "לשלמא". המשמעות ידועה, 'בשלום' הינה קללה מובהקת, המאשרת את החלום; 'לשלום' הינה תפילה וברכה, המהפכת מידת הרוגז שבחלום כעתר. ומעניין ניסוח כקטע התלמודי הנקרא בכל יום: "ת"ח מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך לימודי ד', ורב שלום בניך... שלום רב לאוהבי תורתיך".

כל קבלת תורה מרב, חביבה היא מאוד – אומר להם רב פפא, לתלמידיו – עד שמגעת היא לבזיון תורתו של הזולת. לא בעלים על התורה אתם, לא קניתם אותה מאיש; תורתכם אינה סותרת את תורתי, כשתשכילו תראו כיצד בונות הן זו את זו!

[נ"ב:

למרות ששאלות שנכתבות בצורה ישירה, ראויות למענה ע"י הנמען, אענה על כמה משאלות c

א) אכן, לא היה קורה כלום, אבל אם לא הבנת עד עתה, מזרחי רגשן הוא ואיננו מסוגל לשתוק (כך לפי מי שהוא רואה כרבותיו וכו', ראה הודעותיו הקודמות).

ב) אם לא אכפת לך, מקריאת הודעות ישנות של הניק קל לקבוע שהוא לוקה בהאנשת דמויות הוד. ראה סגנון כתיבתו על ר"א בן הרמב"ם, רי"ח זוננפלד, ר' עמרם בלוי ועוד – נוסף עליהם האשכול הראשון שפתח על ר"י חזון עובדיה לשעבר, שהוא (במקביל אליי) רואה בו רבו – או דבריו על ר' ישראל שניאור וכו', בהם הוא רואה 'ידידים'.

ד) לא ברור לי מה זה סותר... כל עוד הוא כנראה נושא בנטל לימוד התורה, ונראה ידען לא קטן, זכותו לגלוש איפה וכמה שבא לו ולשאול שאלות על כל במה שהוא מכיר.]

תוקן על ידי הדיבוק ב- 12/01/2015 18:03:57