תלמיד ותיק
תודה!
מדבריך אכן אפשר להסיק שהרעיון שהמתים מתפללים על החיים אינו עולה בקנה אחד עם הכנוי "חסד של אמת" למתים.
וצריך לבדוק מהיכן הגיע הרעיון שהמתים מבקשים על החיים, ועד כמה הוא תקף. יש גמרות שמזכירות את הרעיון הזה, והשאלה היא איך לפרשן. אמנם ברור שהמפרש האמון על מה שמקובל היום יראה בכך פשט.
ועלי להודות שיש תשובה פשוטה לשאלתך, בלי להיכנס לשאלה על תפילת המתים כלל.
שכל טוב (בובר) פרשת ויחי
חסד ואמת. צדקה בממונו, גמילות חסדים בגופו ובממונו: חסד ואמת. וכי יש חסד של שקר, אלא כל חסד שהוא שלא בפני הנגמל, זה חסד של אמת, וחסד שבפני הנגמל הוא חסד של חנופה. אמרי אינשי מית בר חברך טעון, מית חברך פרוק, ולפי שהיה יעקב אבינו הולך לבית עולמו והוא עושה עמו חסד שלא בפניו, לפיכך אמר לו חסד ואמת
החסד עם המת נחשב לחסד שלא בפניו, ולא בגלל שאין לו תמורה, אלא בגלל שאין מקבל החסד רואה זאת בעיניו.
זו הבנה שונה מזו שהצגת ומזו הרגילה (חסד ללא תמורה). ושמא ההנחה היא שכיון שמקבל החסד=הנגמל אינו רואה את החסד ואינו יודע עליו, גם לא יגמול עליו.
וזה מעורר עוד שאלה. לפי המתואר כאן משמע שאין המת נמצא כדי לעקוב אחרי המתרחש לאחר מותו. וגם זה נגד גמרות ומחייב פרשנות.
עלי לציין שכל מה שכתבתי במקופיא (=במהירות ולכן בחשש של שטחיות) כתבתי, ולכן אם טעיתי אשמח שיתקנוני.
 |
|
|
