כיף, נהניתי

הווו אסתרק! איפה התחבאת כל הזמן הזה! הדיון הזה ממש כמים קרים על נפש עייפה.... אז ככה: אני חושבת שהמסר שמיה קינן מנסה להעביר הוא השימוש בשפה זולה. היא אמנם עושה זאת בצורה גורפת במקצת, אך היא מרשה זאת לעצמה כיון שזהו ספר לא שיגרתי שבו היא יכולה להקצין את העלילה לאיזה כיוון שתרצה. כך זה נשמע הגיוני במובן מסויים כי זה מסתדר יופי עם העלילה, וגם היא מדגישה את המסר באופן שאינו משתמע לשתי פנים- הברור ביותר שאפשר. ובהקשר לעלילה עצמה: נכון שזה קצת מוגזם שהמילה הזו אינה נמצאת בלקסיקון הכוזרי, אך הכן, כוזר זוהי מדינה שבה ייראת השמיים קודמת להנאות. הנאות בכוזר הישנה זהו דבר שולי. הדגש הוא על התורה או לחילופין על עבודת כפיים שקטה ופשוטה. זאת ניתן לראות מכך שאילו זמרים ראויים לשמם אין שם ובוודאי שלא כלי נגינה. הראשון שהכניס את זה כאמור היה יוסף דיאלידאן שהוא, כמובן, מגלם בספרים , בקיצוניות אף הוא, את הצד השני,זה שההנאות אצלו הן חלק בלתי נפרד ואף אמצאי חיוני והכי נכון שיש להתחיל איתו לעבוד את השם, או במילים אחרות, שלב ראשון להנות/ לרצות את הנפש הבהמית, ורק אז אפשר להתחיל לראות מה אפשר לזרוק קצת לנפש האלוקית שלא תרגיש מקופחת מדי. זו רק דעתי ;-)

_________________

איסתרק ומהללאל! אם תרצו אין זו הגדה!

זה שאין ביטוי למילה כיף בכוזרית זה לא דבר הכי טוב, ועצם זה שהוא לא קיים לא ימנע את התחושה עצמה...
כאשר אדם מרגיש תחושה של כיף ובסביבה שלו \ לפי חינוכו זה לא המעשה הכי טוב \ המעשה שהכי נכון לעשות הוא יודע להגדיר את התחושה הזו, להזהר  ממנה (במקרה הצורך) ולא לחפש יותר מדי את הריגושים שיתנו לו אותה בדברים שלא עליהם חונך...
הוא יודע שהוא נהנה ממנה ומחפש את אותה התחושה בדברים חיוביים... בצלילה לגמרא למשל.

עצם זה שאין לו איך לבטא את התחושה במילים , או שאינו יודע איך לשתף ולתאר את תחושתו עם הסובבים אותו
לא ימנע ממנו לחפש את אותו הדבר שוב ושוב ולהתאוות אליו...