דעה אישית וקצת הסתכלות מכיוון אחר

חג שמח,ויהי רצון שהשם יתברך ירחם עלינו ויגאל אותנו גאולת עולם בקרוב ממש.
הנני בעל תשובה(לפחות משתדל להיות כזה. קראתי מה שנכתב לגביי ר' ישראל שניאור,ולגביי ר' עמוס לביא,ור' מאיר אליהו,ובכלל הנושא של מה עדיף בקיאות או חריפות,ואם זה מתקיים בהם או לא וכו',או כל מיני השוואות לרבנים כאלו או אחרים.
מבלי להביע דעתי האישית,אני אציין משהו שנשכח מעיניי רבים,אף על פי שהדברים ידועים ומפורסמים כדברי המסילת ישרים.
ה
העיקר בעבודת השם זה הלב.כמו שנאמר: 'רחמנא ליבא בעי', הקב"ה רוצה את הלב של כל אחד ואחד.כשאדם משקיע את כל כוחותיו בעבודת השם,כשהוא מוסר את הלב שלו לקב"ה,אין למעלה מזה,ולא משנה מה יצא מזה אם גאון או חריף או בקי,או שניהם ביחד סיני ועוקר הרים.השם יתברך לא מתרשם מחכמה או מאחד האלמנטים שצוינו כאן,אלו כלים שניתנו במתנה בכח ושצריך להוציא אותם לפועל,אך הם לא המטרה עצמה אלא אמצעי בלבד.כמ"ש חכמים:'תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים'
הדברים גלויים לכל ומפורסמים בכל מקום,וכולם יודעים אותם כדברי המסילת ישרים,אלא שלא שמים על זה דגש לפעמים.דוד המלך היה גאון הגאונים כמו שמספרת הגמרא,ושהלכה כמותו בכל מקום,אך בכל אופן היו חכמים ונבונים יותר ממנו,כגון:'מפיבושת,אחיתופל,דואג,וכו',אבל בכל זאת הוא נבחר להיות משיח השם,בגלל הלב,בגלל החסידות,בגלל המידות,אע"פ שהיו יותר ראויים בחכמה.

משה רבנו בחר בו השם כי נתן עיניו להיות מיצר על ישראל,שוב מידות,לב,גדלות של השם.
חלילה שלא יובנו דברי שלא צריך אם כך לעמול בתורה,ולהשקיע בהבנתה,אלא שהעמל כפי הכוחות עם כוונה טהורה לעשות רצון השם ולהתחבר אליו אין למעלה מזה,כמו שאומר הרמח"ל:'הנחמד והנרצה ביותר הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה',וכן רבות דובר על חסרון השלמות של הלומד ועוסק במצוות שלא לשם שמיים,בן אישי,רמב"ם ועוד.

קטונתי באמת קטנותי מכולכם כאן,נדמה לי שכולם כאן בקיאים ומתמצאים יותר ממני וכו',ואחרון שבכם בחכמה אני יכול להיות תלמידו,כי אחרי הכל אני זמן די מועט ביחס אליכם בדרכה של תורה.

אך למסקנה: לעניות דעתי נראה לי שאם יותר ידברו על הענייניים האלו של דבקות בהשם,אהבת השם,קיום המצוות משמחה,התבטלות לקב"ה,חיבור להשם,אהבת ישראל וכו',ומקביל לעמל תורה המצב של כולנו רוחנית יהיה הרבה יותר טוב.
לפעמים זה נראה מהצד שנותנים ביטויים יותר לחיצוניות ודברים בעלמא,משבחים אנשים שהם יודעים 4 מסכתות בע"פ,או על כמה קושיות שהם העלו ותירצו אותה בדרך מתוכחמת כזו או אחרת,ושוכחים שלרוב האדם רק הוציא מהכח לפועל מה שהטביע בו הקב"ה,אע"פ שהוא ראוי על כך שהוציא מהכח לפועל,עדיין זה לא סוף פסוק.בבחינת 'אם צדקת מה תיתן לו'?
וכי השם מתרשם מחכמה?וכי הוא מתרשם מפלפולים בלבד?או משינון כמה מסכתות בע"פ,אלו וודאי חשובים כשהם משמשים אמצעים וכהכנה לרצון השם האמיתי-כמו שכתוב:'תנה בני ליבך לי'

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
תודה רבה חג שמח,אוהב אתכם