היי גם כאן;)
אני קראתי קודם את הספר השני וישר בסיום רצתי לקנות את הראשון..
אהבתי יותר את כי אתה עימדי (זכות ראשונים
) -הקריאה יותר זרמה ועלילה הובנה גם ככה.
שני הספרים כבדים מאד- תרתי משמע- בראשון הדמעות זרמו כנהר..
הספרים מפעימים-הדמויות וההתמודדות שלהם עם הנסיונות שבאים פעם אחר פעם, חיזקו מאד וריגשו. לעיתים הרגשתי טיפה כאילו הסיפור הוא רק תירוץ ומסגרת לדברי חיזוק ואמונה -אין לי שום טענה כלפי זה ח"ו והכל התאים לסיפור
גם פחות אהבתי את המעבר החד מההחלטה להתחתן אחרי כל הדחיות והצער ישר לאישה נשואה ואמא לילדים. נכון אולי אלו נושאים עדינים ורגישים אבל לדעתי טיפה הרחבה על ההתמודדות עם ההכנות לחתונה במצבה של גיטי-נפשי וטכני היה מחזק ומאיר עיניים . אפשר היה בצניעות ובצורה מכובדת, או לפחות לעבור לכך שהיא אימא ליוסלה התינוק ואיך היא מתמודדת ואז לעבור למצב של תחילת ספר ב'.
עוד נקודה שבהחלט הפריעה... הכל היה נוח מדי מבחינת התמיכה המשפחתית של גיטי. האבא בעל עסק מצליח בחו"ל , הם בעלי אמצעים , חיים על מי מנוחות ורווחה כלכלית , גיטי היא בת הזקונים כשמעליה כולם נשואים.
נניח והכל היה קצת יותר מצוי...אבא במשרה תורנית/אברך כולל,
גיטי היא הבכורה או באמצע ויש ילדים קטנים או אחים אחרים בשידוכים? הרי מדובר בהוצאה כספית ענקית ועול פיננסי שרק הולך וגדל-אישפוזים, ניתוחים, טיפולים, תרופות, מטפלים. משפחה אחרת היתה נכנסת לחובות ולחץ רק מכך ...
למרות שאולי דווקא הניגודיות בין החיים הנוחים של לפני התאונה והחיים המורכבים לאחריה מראה שכסף לא הכל , ויש תוכנית מלמעלה, ודווקא מכך ההתחזקות וקבלת הנסיון גדולה יותר.
מה אתם חושבים?
נשלח מהאנדרואיד שלי
