קטע מילואים חדש!!!
חמש מאות איש אינם כוח רב מידי. אולם, לצידם עמד דבר אחד. הידיעה כי הם נלחמים ברוע, בשקר, הניע אותם כרוכבים על סוסי מרוצים אבירים.
רבים היו סיכוייהם לנצח אילולי מלכם, שבראש מניעו היה- שלומם, ושלום אויבו, המורדים בו, הורה לפתוח כל קרב בקריאה לשלום. קריאה שהייתה, על פי רוב, שבה ריקם.
עוד הטרם החלה האשמורה השלישית של הליל, יצא השליח אל עבר הראטנבי. ברוב הקרבות עד כה, הוא שב עוד בטרם הניץ השחר. עם תשובה, שלילית.
ליוסף לא חשובים אנשיו כלל. הוא לא ייכנע לעולם! אם, לדעתו, ימותו אלפים מנתיניו אולם גדוד אחד של אויביו ייפול- זהו ניצחון- כוחם הצבאי של אויבו נקטן! מכתב ניחומים יישלח על ידי הוד מלכותו, אולם כאב אמיתי לא יהיה בו. ומעולם לא היה בו.
השחר עלה, תפילת שחרית תמה זה מכבר. כן, לצבא כוזר האמיתית, בניגוד לִצבא אויביהם, יש בתי כנסת ניידים.
אולם, למרות השמש הנמצאת בזווית שהולכת וכהה מרגע למשנהו, ובתי העיר הנמצאים במרחק שאינו עולה משעת רכיבה קלה, השליח, הכרוז, טרם שב.
שעת חצות קרבה והולכת אולם, הוא טרם שב. חשש החל חודר לליבות העם ומלכם. ובצדק. בני הראטבני רצחוהו נפש.
אמת, גם הלוחמים היוצאים כעת מן העיר לקראתו עשויים היו להיות נתיניו, וגם הם יהודים, בני דת משה. אבל בשתי סיבות אלו גם יחד אין כדי לטשטש את המציאות. הצטרפותם לממלכתו של יוסף דיאלידאן והכניעה לשלטונו ולתפיסת עולמו חוללו בהם שינוי, יוצרת בליבם נוכנות לשפוך את דם אחיהם, בני כוזר האמיתית.
וכאשר עומד מולך מלך רודף הרוצה לראות את דמך ודם ועם נספג באדמה – אין מקום לרחמים.
כשהוא מצר על כך, נתן איסתרק את האות.
הקרב על הראטנבי החל.
