יום ראשון
פתאום בסתם של יום ראשון, זה סתם, שבא לישון, עוד זמן להעביר עוד רגע של אויר, הזמן שמתפצפץ לי בלשון. יש בו משהו בראשון הזה, עייף, של סתם, של ריק כזה, הרהור חולף מהיר, עוד זמן להעביר, לא יודע איך, לצאת מזה מסביב יהום הסער, כל ילד הופך לנער, אבל יום ראשון ממשיך לישון הולך ומעמיק את הפער זה כבר נהיה סוג של תסמונת שאחרי האור שוקעת המדמונת מוציאה לשון ליום ראשון שחושב שמלישון תבוא התועלת אז אולי אין פתרון ליום ראשון? זבש"ו שבחר להיות ראשון. שיתייאש, שיתבייש, יקפל זנב ויחזור לישון?! אבל יום ראשון לא נואש, כל שבוע מגיח מחדש, מתחדש, מתלבש, מלנסות לא מתים, זה מצחיק. אך זהו נסיון של אזרח ותיק. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|