יוצא אדם אל שדהו, ורואה פרי ראשון שהנחילו קונהו, אומר הוא תודה לבורא ברוך הוא
נוטל הוא את הפרי שביכר, מזדר לקחתו ולא מאחר, ולהעלותו למקדש בכבוד מהדר
מגישו לפני הכהן המכהן שמה, ומזכיר קורות אומתו מימים ימימה, מאז שלבן הארמי את אביו רימה
ואת המאורעות אח"כ במצרים, את הצרות העבודה ושאר העינויים, ואשר הוציאנו ד' לחיים
והביאנו אל הארץ המובטחת, בו תוצרת מובחרת בשדה צומחת, דבש וחלב זבת, וטובה היא עד לאחת
וכשמכלה האיכר את שדהו לעשר, בשנה בה לעני יותן המעשר
אומר הוא לפני ד' יתברך, את כל אשר עשה במעשר המונח
לעני לגר ליתום ולאלמנה, להם נתן את המעשר למנה
ומבקש הוא שד' ממרום ישקיף, ואת העם והארץ בברכתו יקיף
