הסיכום שלי על פדהאל

אז ככה, אם היה אפשר בתכלס הייתי אומרת למאיה להפסיק את הסדרה כבר אחרי מהללאל, ולא כי יוזבד ולד אל לא טובים אלא מסיבות אחרות אני תיכף אפרט. פדהאל מחיר קצת את הכבוד האבוד של הסדרה אחרי יוזבד (שהוא לדעתי הכי פחות מומלץ מכל הסדרה) אבל יש לי כמה וכמה ביקורות עליו: 1. כל תחילת הספר, ממש אפילו עד חציו אין שום התרחשות משמעותית, יכולתי לדלג על זה בשמחה וחלק גדול מהפרקים הרגישו לי מאולצים כאילו היא כתבה אותם בכח בלי לדעת מה היא תכתוב בפרק הבא.. 2. הדמות המרכזית - פדהאל, אין לו את הקסם וההירואיות והמשמעות כמו שיש לשאר הדמויות המרכזיות בספרים הקודמים, איסתרק, מהללאל ואפילו יוזבד.. פה פדהאל יכול היה להתחלף עם כל דמות אחרת ואפילו לוותר עליו בשביל ההתרחשות היחידה שהוא משמעותי לה (ההרג של דיאלידן) יכלו להכניס כל דמות אחרת מוכרת.. 3. חסר לי, ממש! דמויות מהעבר.. מה עם מיכאל? הנסיכים? בסטיאן.. שלוואן ועוד איפה הנשים המוערצות?! מה עם לאה דיאלידן? טור המהממת שנעלמה כבר אחרי איסתרק.. רנה, הלה.. 4. מאיפה פתאום צץ בן רביעי לדיאלידן, ונכד גדול כלכך? לא זוכרת שהם צוינו בכלל בספרים הקודמים. 5. האבקה השחורה מה איתה? כבר לא צריך אותה? 6. חסרות לי פוליטיקות, בגידות, תככים.. סצנות דיאלידניות.. משעמם משו בלי זה… 7. מה בדיוק היה התפקיד של גדעון לא הבנתי חחח הוא באמת באמת היה חסר משמעות לדעתי יותר מפדהאל, ועוד נעלם לו פתאום בלי תשובה 8. עצבן אותי שהפכו את אבא הגדול לפאנז׳י 9. חסרים לי קטעים משמעותיים ממש שהייתי רוצה לקרוא, כמו: מה קרה בארמון בזמן החטיפה של רעואל?! מה קרה בממלכה אחרי הריגתו של יוסף, הרי חצי מהממלכה לפחות הייתה נאמנה לו ממש והיו אמורים לכעוס מאד ולצאת להתקהלויות ומרידות או משהו.. 10. המון המון המון מדי שיחות נפש (הלו!!! הבן שלך נחטף!!!! מה אתה מדבר עם אלרון על דברים שלא מעניינים אף אחד!!!) וחסרות לי השיחות והתובנות המשמעותיות שיכולתי לחשוב עליהם ימים שלמים 11. חסרות לי מאד העקיצות והבדיחות האישיות והדברים הקטנים המצחיקים בין הדמויות 12. אם כל העלילה בספר הנוכחי עסקה בסוף במבצע החטיפה של הילד, למה לא נתנו לנו להכיר קצת יותר את הילד? משהו בסוף מרגיש לא מתחבר ברגש לכל הסיטואציה בקריאה.. 13. לא אהבתי את הקטעים הדמיוניים וחסרי המציאות כמו החלום שהשאיר סימן על היד, קורא המחשבות והציפור המוזרה שהלכה אחריו לכל מקום וגם הצילה את חייו בסוף באופן מעורר דמיון לסיפור מהללאל מקאן והתליון… 14. לא הבנתי מה קרה שם בגג מי הלך עם מי ופולס עם דיזר ופאר עם פולס ודיזר עם שאול (איך הוא הגיע לשם?!) איבדתי שם את הכיוון לגמרי חחח 15. סוף אמנם לא צפוי אבל הפי-אנד למדי.. בסוף הוא מת והוא וויתר והוא קיבל את זה והוא קיבל את זה והכל הסתדר על מקומו בשלום.. וקצת חיוביות גם: אין מה לומר, הכתיבה של קינן משובחת, התגעגעתי לשפה הכוזרית ולדמויות מעוררות ההשראה, לנוסטלגיה שהאווירה בקריאת הספר הציפה בי (לטוב ולמוטב..) כיף היה לקרןא את הסצנות האבהיות של איסתרק ורעואל (אם כי שוב, חסר היה לי מאד סצנות של הלה ןרעואל ושל מחשבות של איסתרק בעקבות החיים שלו כאבא לעומת החיים שלו עם אבא שלו..) אחלה דיזר שבעולם, מעניין לראות את המפגש עם אחיותיו ואיזה כיף שדיאלידן קיבל את מה שמגיע לו אני לא רוצה עוד ספר בסדרה, כי לדעתי רק הרס לה כל ספר שהיא הוסיפה אבל כן הייתי שמחה לקטעי מילואים אולי בהמשך אזכר בעוד תובנות, זה שלי לבנתיים

ב"ה שלום שלום! אני תמרור בשינוי אדרת. הוספתי מאית אחת בגלל בעיות התחברות. מקווה שבע"ה נצליח לעשות טוב עם הגלימה החדשה שלבשתי. בכל מקרה, מרגישה בבית שוב. תודה לכם שדאגתם להגיב ולהחיות פה מפעם לפעם, מקווה לא להרגיש מדי לבד. אז ראשית - תודה מהעללו על הסקירה - וזו ההזדמנות לצין כמה התגעגעתי אליך ולשם מהעללו שכל כך מתאים לך ;) ותודה על הסיקור שלך לספר הזה שחיכינו לו כל כך הרבה זמן! מקווה מאד שאספיק לכתוב משהו מפורט ומסודר בקרוב בע"ה ובל"נ, בינתים מוסיפה כמה שורות. מתחילה מהכתיבה, כי היא היתה הכי חסרה לי בכל השנים הארוכות עד להוצאת פדהאל - הכתיבה הכוזרית, הניחוח העתיק עם הצלילים החדשים - ישנים המוכרים והאהובים שסוף סוף חזרו להתנגן לנו באוזנים, זו השפה הכוזרית המוכרת ליושבי הפורום הזה. אוה, ברוך שובנו לכוזר! מאד מסכימה עם רוב מה שכתבת, הספרים שאחרי מהללאל כבר לא באותה רמה לצערנו, קצת איבדו את הטאצ' של הוד הקדומים הקסום שפוזר במהללאל ביד נדיבה ורחבה ובספרים שאחריו חולקו בקמצנות או כמעט בכלל לא וזה כל כך חסר, אולי עוד טיול שורשים ברחבי הממלכה יעשה רק טוב לכולנו ויעורר את הרגשות הכוזרים החבוים. אבל אני כן אופטימית - תחי כוזר! רק שכן, היא לא מה שהיתה. וזה חבל. אבל אנחנו מאמינים שזה יכול להשתנות. לגבי החסר של האנשים החשובים בממלכה - כמה נכון! גם איסתרק לא אותו דבר בכלל כפי שזכרנו אותו, לא רק השינוי מהנערות לבגרות אלא בעיקר התגשמות נבואות הזעם של אשר ויקוואל - על מיץ הלימון בוורידים שהדביקו את מלכנו רב החסד... עצוב לצטט דווקא אותם, אבל לצערנו משהו שם יותר מדי התגשם וזה לא רצוי. הוא לא התבגר, אלא הזדקן! זו לא התרצנות, זו מלנכוליות ותוגה ועצבות שהיא אם כל חטאת. מלכנו הרם והנישא, אנא התעורר משנתך ומחלומך הרע שמשום מה הגשים את עצמו. ולא רק זאת - כל הנכבדים המוכרים והאהובים בממלכה נעלמו ואינם, קצת איזכור קטן של יקוואל המסכן שהתגלה באגביות על ידי איסתרק על ההסתרות של אולה ועל ההקפדה שלו על ההסתרות הנוספות שאולי נחבאות. אבל מה עם הנסיכות החיוניות שהכרנו בספרים הקודמים, עם כל הגבינות המעופשות במרתפים והשמלות המרשרשות? זה כל כך חסר! וכמובן, מיכאל התבגר מדי ביוזבד ולצערנו זה לא באמת עבר לו כמו שקיוויתי, רובן נעלם ואולי הציץ מאיזה פרוזדור חשוך לרבע דקה ונעלם שוב. מאד חסר לי אחד האנשים החזקים באיסתרק - האביר בליאטר שחזר בתור איש חזק לא פחות אבל... ובכן, יש אבל. "ומה עם קצת שאר רוח, נכבדינו??" ו - כן, כמובן שפדהאל צריך התיחסות משלו. אז ככה - אהבתי את הדמות, המוטיב של המים שמכבים את האש מאד שזור בדמות שלו. אולי תנסי לקרוא שוב ותרגישי איזשהו אופי... ידוע שבספרים של מיוש - פעם אחת לא מספיקה וגם אלף יכולות להיקרא מעט... בכל מקרה, ברור שהאיפיון של הדמויות שאחרי מהללאל לוקות בחסר, וחסר גם רגש עז כשקוראים עלי'הם שכל כך נהננו ממנו בספרים הקודמים. מיוש - לטיפולך המסור! מחכים לך. תודה על ההזדמנות להעלות פה את הדעות שלי שוב :) שבת שלום לכל בית ישראל ורק בשורות טובות! אמן.