ר' שלמה בן יצחק המכונה
רש"י. גדול חכמי ישראל
בצרפת הצפונית ומן
הדמויות היותר בולטות
והנערצות בעולם היהודי
במרוצת הדורות. רש"י
נולד בצרפת, ככל הנראה
בטרוייש (Troyes) בשנת
ד' ת"ת (1040 ) או בשנת ד'
תת"א (1041 ), ונפטר
כעבור ששים וחמש שנים,
בשנת ד' תתס"ה (1105).
לא ידוע כמעט דבר על
אביו. רש"י מזכירו פעם
אחת בלבד בפירושו
לתלמוד (עבודה זרה, עה,
ע"א). דודו - אחי אמו היה
ר' שמעון הזקן מתלמידיו
של רבנו גרשם מאור
הגולה במגנצא (Mainz).
ידועות שלש בנותיו. אחת
מהן יוכבד נישאה לר'
מאיר ב"ר שמואל, המכונה
"אבי הרבנים": ר' שמואל -
הרשב"ם, יעקב - רבנו תם,
ר' יצחק - ריב"ם ור'
שלמה. בתו השנייה מרים
נישאה לר' יהודה ב"ר נתן
- הריב"ן, אף הוא
מהבולטים בחכמי ההלכה
שבמאה הי"ב. ידועה גם
בתו השלישית רחל. אחד
מניניו היותר ידועים היה
ר' יצחק ב"ר שמואל (הר"י
הזקן).
בהיותו כבן עשרים בשנת
ד' תת"ך (1060) לערך יצא
רש"י את צרפת וחבש
ספסלי ישיבת מגנצא
(Mainz). שם נמנה עם
תלמידיהם המובהקים של
ר' יעקב בן יקר ור' יצחק
ב"ר יהודה, מאוחר יותר
הוא עבר לוורמייזא
(Worms) ונמנה על
תלמידיו של ר' יצחק הלוי.
בסה"כ ישיבתו בגרמניה
נמשכה כעשר שנים ואז
חזר לארץ מולדתו וישב
בטרוייש, שם הוא תפס
עמדה מרכזית בהנהגתה
של הקהילה, ואף עמד
בראשות ישיבה שנוסדה
על-ידו. ישנם הסוברים
שרש"י עסק בעיר מגוריו
בגידול כרמים, אולם אין
כל הוכחה להנחה זו.
גדולתו של רש"י הקנתה לו
מעמד מיוחד בקרב חכמי
צרפת וגרמניה כאחד. מצד
אחד ענותנותו היתה לשם
דבר, מאידך עמד על שלו
בתחום ההלכה ללא מורא
ופחד, ובעניין זה אף לא
היסס להתעמת עם רבותיו
שיצק מים על ידיהם
באיזור הריין שבגרמניה.
בעת מאורעות מסעי הצלב
הקשים של שנת תתנ"ו
(1096) ישב רש"י
בטרוייש והיה קרוב לודאי
עד שמיעה למאורעות הללו
ואף נראה שנתן בפירושיו
ביטוי לזעזוע שעבר עליו,
על כן לא יפלא שיוחסה לו
כבר במאה הי"ג השמתא
(פיוט הכולל דברי נאצה
כנגד הנוצרים): "תתנם
לחרפה לקללה ולשמה".
על תלמידיו הבולטים נמנו
מלבד שני חתניו הנזכרים
לעיל: ר' יוסף קרא - פרשן
המקרא הנודע, ר' יעקב בן
שמשון, ר' שמחה בן
שמואל מויטרי ור' שמעיה,
שהיה תלמידו המובהק.
 |
|
|
