| נשלח ב-5/8/2007 16:39 |
 |
| |
יארצייט ר אהרן מבעלז(א)
היום
כא אב
חל היארצייט של
ר אהרן בר יששכר דב מבעלז(א)
יובל שנים תשיז - תשסז
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2007 16:43 |
|
| |
רבי אהרון רוקח ( ה'תר"מ ,
1880 - כ"א אב ה'תשי"ז 18
באוגוסט 1957 ) היה ה
אדמו"ר הרביעי מ בעלזא .
תוכן עניינים [ הסתר ]
1 קורות חייו
1.1 פטירתו והלווייתו
2 דרכיו
[ עריכה ] קורות חייו
הרב אהרן רוקח נולד
בחודש אלול שנת ה'תר"מ
(1880) כבן בכור לאביו
הרב יששכר דב רוקח ,
האדמו"ר השלישי
בשושלת בעלזא, ולאמו
הרבנית בתיה רוחמה
רוקח נכדת הרב אהרן
טברסקי מ צ'רנוביל . בגיל
צעיר התייתם מאמו וגדל
בצל סבו הרב יהושע רוקח
. בגיל 14 התארס עם
הרבנית מלכה בת דודו רבי
שמואל מ סקאהל בן רבי
יהושע מבעלזא וחתן רבי
מנחם מענדל מ ויזניצא וב ב'
באדר ה'תרנ"ח נישא לה. ה
שידוך נסגר עוד בחיי סבו
רבי יהושע מבעלזא
ובעידודו. נולדו לו מס'
בנים ובנות:
רבי משה - חתן רבי פנחס
שלום מוולברום נכד רבי
שלום רוקח ו החוזה
מלובלין ,
רבי ישראל - חתן רבי
אליהו חיים מסקאהל נכד
רבי שלום רוקח.
בתו הרבנית איידעלע אשת
חתנו ר' משולם ישעיה
זושא טברסקי בן רבי
פנחס מאוסטילא חתן רבי
ישכר דב רוקח.
הרבנית רבקה מרים אשת
רבי שמואל פרנקל בן ר'
אברהם יושע העשיל
פרנקל מ הובניב נכד רבי
שלום רוקח
הרבנית מירל אשת חתנו
רבי יודא ווגשל מ לבוב נכד
רבי שלום רוקח ורבי
אלימלך מליז'נסק , בעלה
השני היה ר' משה אליקים
בריעה ז"ק.
הרבנית שרה ברכה אשת
רבי ישראל רוזנפלד בן רבי
נפתלי שמואל צבי מ
קאמינקא .
אברהם יושע העשיל -
נפטר בצעירותו.
אלעזר מנחם נחום - נפטר
בצעירותו
רבי אהרן איבד את כל
משפחתו ב שואה .
בשנת ה'תש"ג ( 1943 )
חולץ מ גטו בוכניה , ליד
קרקוב , תמורת ממון רב,
ביחד עם אחיו הרב מרדכי
רוקח מ בילגוריי , אביו של
האדמו"ר הנוכחי הרב
יששכר דב רוקח . ב פסח
שני ט"ו ב אייר ה'תש"ג (
1943 ) הגיע ל הונגריה ,
התיישב ב בודפסט למשך
שמונה חודשים עד כ"ד
בטבת ה'תש"ד ( 1944 ),
משנודע לו שה גסטאפו
עוקב אחריו ודורש
מממשלת הונגריה את
הסגרתו בחזרה לשלטונות
ה נאציים עזב במהירות את
הונגריה וביום ט' בשבט
ה'תש"ד ( 1944 ) הגיע יחד
עם אחיו ל ארץ ישראל .
האדמו"ר התיישב ב תל
אביב והקים מחדש את
חסידות בעלז בארץ
ישראל, תחילה בתל אביב,
ואחר כך ב ירושלים , בני
ברק ו חיפה . (לימים
התרחבה החסידות לערים
נוספים בישראל, כ אשדוד ,
בית שמש , טלז סטון , בית
חלקיה ולאחרונה ב רמות ).
בקיץ, מערב חג השבועות
עד אחרי חגי תשרי, היה
שוהה בירושלים, עד שנת
ה'תשט"ו ( 1955 ) בשכונת
קטמון , ומאוחר יותר
ברחוב אגריפס ליד ישיבת
בעלזא.
בשנת ה'תש"ט ( 1949 )
נישא בשנית לרבנית חנה
אלמנת האדמו"ר מ
בערגסאז שנרצח בשואה.
בעת נישואיהם היו לרבנית
בן ובת מ בעלה הראשון
והאדמו"ר הפך לאביהם
החורג. הבן הוא הרב
אברהם אלתר פולק
האדמו"ר מברגסז- פתח
תקוה (נפטר כ' אלול,
תשס"ו - 2006 ), הבת היא
הרבנית בילא חיה אשתו
המנוחה של הרב מנחם
מנדל מנדלזון רב ה מושב
החרדי קוממיות (אשר
נפטרה בדיוק ביום פטירת
אביה החורג, כ"א באב,
תשנ"א - 1991 ).
[ עריכה ] פטירתו
והלווייתו
בליל שבת פרשת עקב כ' ב
אב ה'תשי"ז ( 1957 )
השמיע האדמו"ר לחסידיו
משא תורני כהרגלו מדי
ליל שבת, בין השאר אמר:
"כשאבא או רבי נפטר
מהעולם, אם בניו או
תלמידיו ממשיכים להתנהג
בדרך הטוב שהוא לימד
אותם, הם מרבים את
שכרו של האבא או הרבי ב
עולם העליון ". דבריו אלה
התפרשו מאוחר יותר על
ידי החסידים כ צוואה
מפורשת של הרבי. בגמר
המשא חש האדמו"ר שלא
בטוב, נכנס למיטתו ביקש
מים לשתות ובירך ברכת "
שהכל נהיה בדברו "
שלאחריה הפסיק לתקשר
עם הסביבה. משהבחינו
משמשיו בהתדרדרות
מצבו העבירו אותו לבית
חולים שערי צדק ששכנה
אז ברחוב אגריפס מול בית
מדרשו של האדמו"ר, אבל
המצב המשיך להתדרדר וב
מוצאי שבת כ"א באב
ה'תשי"ז ( 18 באוגוסט
1957 ) בשעה 03 :55
לפנות בוקר בקעו זעקות
שבר נוראות ו קריאת " שמע
ישראל " מפיות האנשים
אשר שהו בחדר האדמו"ר
בבית החולים, והאלפים
הרבים שהתקבצו בינתיים
מסביב לבית החולים
הבינו שהאדמו"ר שבק
חיים לכל חי .
הלוייתו התקיימה למחרת,
בצהרי יום ראשון, נטלו בה
חלק רבבות יהודים מכל
השכבות והזרמים: חרדים ,
דתיים , מסורתיים ואפילו
חילונים ומכל ערי הארץ.
בדיווחי העיתונים הודגש
ש: "ירושלים טרם ראתה
הלוייה בקנה מידה כזאת,
וכוחות משטרה רבים
נדרשו להשליט בה סדר".
במקביל נערכו " הספדים "
בבתי הכנסת בריכוזים
החרדיים ברחבי העולם,
בין השאר ב בלגיה , אנגליה ,
ארצות הברית ו קנדה . הוא
נטמן ב בית העלמין " הר
המנוחות " בירושלים,
וקברו מהווה מוקד משיכה
לציבור החרדי אשר
מבקרים שם בהמוניהם
במשך כל השנה כולה,
ובפרט ביום ה' יארצייט ' -
כ"א באב, אז עולים לקברו
אלפים מכל הארץ.
[ עריכה ] דרכיו
נודע בכך שהוא ממעט
לאכול ומידה זו הפכה
לסמלו עם הזמן. טען כי
ניתן לעבוד את ה' עבודה
נעלה יותר על ידי אי-
אכילה, למרות שהעבודה
שנעשית תוך כדי אכילה
נעלה יותר מכיוון שניתן
לא לאכול זמן רב יותר.
היה ידוע בכך שאינו מסוגל
לשמוע רע על שום יהודי.
מספרים שעל כל רכב
שהיה נוסע ב שבת היה
קורא "מזל טוב, מזל טוב"
שהרי בוודאי הוא נוסע עם
יולדת ל בית החולים .
רבי אהרון רוקח תמך ב
חזית הדתית המאוחדת ב
בחירות לכנסת הראשונה .
כשאחד מחסידיו אמר
שהתאחדו יהודים וגויים
ביחד (וכוונתו ב"גוים"
הייתה ל דתיים לאומיים ),
נזדעזע והורה לו ליטול את
ידיו שלוש פעמים, ולחזור
ולומר שיהודים עם יהודים
התאחדו. מספר פעמים
ציווהו ליטול את ידיו
ולומר את הדברים כראוי,
ולבסוף הזהירו שלא לומר
שוב את דבריו הקודמים.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2007 16:47 |
|
| |
עוד
שיחת השבוע 970
ליווי של מלאכים
מעשה שהיה
בחיל וברעדה התייצב ר'
יחיאל אויש בפתח חדרו
של האדמו"ר רבי אהרון
רוקח מבעלז, אשר התגורר
אז בתל-אביב. לא-מכבר
הגיע ר' יחיאל בדרך-לא-
דרך לארץ, על אפם
וחמתם של הבריטים. אימי
המלחמה צפו מול עיניו,
והפצע הפתוח על אובדן
בני-משפחתו עדיין שתת
דם בליבו.
הוא לא היה חסיד בעלז
ובכל-זאת בא אל הרבי כדי
'לסגור מעגל' וכדי לשאוב
עידוד וכוח לקראת הפרק
החדש שביקש לפתוח
בחייו. שנים חלפו מאז
ראה, בפעם הראשונה, את
הרבי. ובכל-זאת נדמה היה
לו כאילו חלף נצח מאז
הפגישה ההיא.
"נולדתי בעיירה סומבסטי,
שבסביבות בודפשט",
מספר ר' יחיאל. "יום אחד
הופיעו הגרמנים יימח-
שמם וריכזו את כל
הצעירים למקום אחד,
בבודפשט. הודיעו לנו כי
בקרוב יסיעו אותנו
לרוסיה-אוקראינה, כדי
להשתתף במאמץ
המלחמתי נגד הרוסים.
משפחתנו לא נמנתה עם
קהילות החסידים, אך אני
ידעתי כי הרבי מבעלז
שוהה באותם ימים
בבודפשט, וברגעים
גורליים כאלה השתוקקתי
לקבל ממנו עצה וברכה.
"הגוי שניצב בפתח מחנה-
ההסגר שבו נכלאנו, האמין
בהבטחתי וניאות לאפשר
לי לצאת 'לשעה קלה -
ולחזור'. חמקתי בלאט
מהמקום ולאחר שוטטות
וחיפוש שנמשכו זמן-מה
הצלחתי לאתר את מקום
הימצאו של הרבי.
"לא אשכח את המעמד
המרטיט, כאשר ניצבתי
מול הרבי. על שולחנו דלקו
שני נרות. הוא הביט בי
בעיניו, שהפיקו זוך וטוהר.
תיארתי לפניו את מצבי
ושאלתי מה עליי לעשות -
לברוח או לחזור למקום
הריכוז. בכל אחת
מהאפשרויות היה טמון
סיכון רב לצד סיכוי
מסויים. למעשה, בתוך
ליבי קיוויתי שהרבי יורה
לי לברוח.
"'חזור למקום הריכוז',
הורה לי הרבי ללא שהות
ומיד הוסיף: 'ותחזור
מהמלחמה בריא ושלם'.
אף-על-פי שבשאלתי
הצגתי גם אפשרות זו,
הייתי מופתע במקצת
מתשובת הרבי. 'אבל הדבר
כרוך בסכנה גדולה!',
טענתי. הרבי הביט בעיניי
ואמר: 'בזכות אבותיך
הקדושים תחזור בריא
ושלם'. ניסיתי להתעקש
ולשאול שוב, אבל הגבאי
דחף אותי החוצה כאומר,
'האם לא שמעת, או לא
הבנת?!'.
"נלקחנו לעומק רוסיה
ואוקראינה, ושם העבידו
אותנו בעבודות קשות
ומפרכות. על כל חריגה
קטנה מהפקודות הסתכנו
בחיינו. זאת מלבד תנאי
המחיה הקשים ביותר,
שהפילו חללים לא-מעטים.
"מבין החוויות הרבות
שחווינו זכורה לי אחת
מיוחדת: בנדודינו ממקום
למקום הגענו לעיר ניז'ין.
שהינו שם כשלושה
שבועות, עם קבוצה נוספת
של יהודים מהונגריה. יום
אחד סיפר אחד החברים
כי בעיר זו טמון הצדיק
רבי דובער מליובאוויטש,
הידוע בכינויו 'האדמו"ר
האמצעי', בנו של רבי
שניאור-זלמן מלאדי, בעל
ה'תניא'. הידיעה עוררה
בנו דחף עז להשתטח על
קברו, אולם במצבנו זה
היה לא-מעשי.
"יום אחד, במהלך שהייתנו
בעיר, נפתח פתח של
אפשרות לממש את
משאלתנו. הגרמנים נתנו
לנו עגלות, כדי שנצא
לסיבוב בין חקלאי העיר
והסביבה ונקבץ מהם את
המכסה שהצבא דרש מהם
להעלות לו. שותפי בעגלה
היה בחור ושמו נתן וייס.
טיכסנו עצה כיצד נוכל
לחמוק מהמשימה, לשעה
קלה, ולפקוד את קבר
הצדיק. לבסוף הגינו
תכנית: שחררנו כמעט
לגמרי את הבורג שחיבר
את אחד הגלגלים לציר
העגלה, ורופפנו את אחיזת
הגלגל.
"יצאנו לדרך בשיירה,
ובאמצע הדרך, ניתק
'לפתע' הגלגל ועגלתנו
נתקעה. כדי שלא לעכב את
כל השיירה, הוחלט
שהאחרים ימשיכו בדרכם
ואנחנו נתקן את העגלה
ונמשיך בדרכנו. 'אל דאגה',
הרגיעו אותנו, 'אנחנו כבר
נדווח למפקדה על סיבת
התעכבותכם'. מיד לאחר
שהכול המשיכו הלאה,
תיקנו את הגלגל ונסענו
למקום מנוחתו של הצדיק.
קראנו שם כמה מזמורי
תהילים בכוונה גדולה,
וביקשנו שנצליח לצאת
מהתופת בשלום. משם
המשכנו למשימה ולאחר
מכן חזרנו לחברינו והכול
עבר בשלום.
"את כוח ברכת הצדיקים
ראיתי באותם ימים על כל
צעד ושעל. לא-אחת נקלענו
לאזור אש בין הגרמנים
לרוסים ורק בנס ניצלו חיי.
אף קרה פעם אחת
שהגרמנים עצמם ירו עלינו
- העובדים שלהם - כי
'חשבו' שאנחנו רוסים, וגם
מזה ניצלנו.
"מניז'ין הועברנו לקייב,
ושם הובלנו בתהלוכה
ברחובות העיר, כדי
להראות לתושבים את
השבויים הרבים
ולהפחידם, לבל יעזו
להתקומם. משם נלקחנו
לבדניצוב, ולאחר מכן
לינוב-פול ועוד. אחר-כך
נפלנו לידי הרוסים ועבדנו
כשנה תחת ידיהם, הפעם
נגד הגרמנים...
אחרי המלחמה חזרתי
לביתי. שם התברר לי כי
אחיי ואחיותיי נלקחו
למחנות ונספו. לעומת
זאת, את אמי פגשתי (אבי
נפטר לפני המלחמה).
נשארתי שם כשנה וחצי
ולאחר מכן עליתי לארץ".
את כל זאת ועוד סיפר עתה
ר' יחיאל לרבי מבעלז,
בשעה שעמד מולו, בביתו
שבתל-אביב. בעיקר בא אל
הרבי כדי להודות לו על
העצה והברכה שהעניק לו
באותם רגעים של אימה
ומבוכה. משהחל להודות,
קטע אותו הרבי ואמר:
"את כל אחד ואחד
מהניצולים ליוו שני
מלאכים".
(נשלח על-ידי יעקב
וילהלם, ששמע את
הסיפור מהרב יחיאל אויש
מירושלים. מוגש לרגל יום
פטירת הרבי מבעלז, בכ"א
במנחם-אב)
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?
CategoryID=730&ArticleID=2221
תוקן על ידי - ניוטרל - 05/08/2007 16:58:04
|
|
|
|
|
|
