יארצייט החפץ חיים

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (כגן) ( ה'תקצ"ט 1838 - כ"ד באלול ה'תרצ"ג 1933 ) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, מחשובי ה רבנים ה אורתודוקסים בדור שלפני השואה . תוכן עניינים 1 תולדותיו 2 מספריו תולדותיו החפץ חיים היה תלמידו של רבי נחומקה מ הורדנא (שלמד ב ישיבת וולוז'ין ) ותלמידו המובהק היה רבי אלחנן וסרמן , שאף ליקט את דבריו של רבו בהשקפה בספרו "קובץ מאמרים". התגורר בעיירה ראדין הסמוכה ל וילנה ואף הקים שם ישיבה הידועה בשם " ישיבת ראדין " ועמד ב ראשה . בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע . התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספרו בעילום שם. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב . הוא סבר כי קביעת התלמוד לגבי נשים ולימוד תורה התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת". הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם " בית יעקב ", מיסודה של שרה שנירר . מלבד העניין והעיסוק הרב שלו בעניני לשון הרע וטהרת הדיבור, החפץ חיים היה מעודד כהנים ללמוד הלכות עבודת קרבנות כדי להתכונן לגאולה. לשם כך חיבר את הספר "שם עולם", עודד לימוד סדר קודשים ואף ייסד תוכנית לימודים מיוחדת הידועה בשם "כולל קדשים". על שמו הקיבוץ חפץ חיים . מספריו חפץ חיים , שמירת הלשון , זכור למרים , שפת תמים ועוד ספרים על איסור לשון הרע ושמירת הפה. משנה ברורה , (ששה כרכים), פירוש על חלק " אורח חיים " של ה שולחן ערוך . ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל כיום אצל רוב שומרי ההלכה. מחנה ישראל , העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא הנכרי. ליקוטי הלכות (שלשה כרכים), ספר הערוך כמו פירוש ה רי"ף על גמרות שעליהם לא חיבר הרי"ף ( סדר קודשים ו זרעים בעיקר). שם עולם , ספר מוסר על לימוד סדר קודשים. פירוש על התורה . אגרות החפץ חיים (שני כרכים). נדחי ישראל , מעניין חזרה בתשובה. אהבת חסד , מעניין מצוות שבין אדם לחברו (הלוואה, איסורי ריבית, הכנסת אורחים, ניחום אבלים ועוד) תורת הבית ספר המצוות הקצר

ר ישראל מאיר הכהן מראדין (ה"חפץ החיים") מחבר ה"משנה ברורה" וה"חפץ חיים" - (נפטר 1933) חיבר ספרים רבים, והספרים המרכזיים בהגותו הם "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון" על דיני לשון הרע, ו"משנה ברורה" - פירוש לשולחן ערוך אורח חיים. על שמו נקרא הקיבוץ "חפץ חיים". "החפץ חיים" בשלהי שנות השישים של המאה הי"ט, בא רבי ישראל מאיר הכהן לכלל מסקנה כי איסורי לשון הרע ורכילות הם נושא זנוח בספרות ההלכתית, בחינת מצווה שאין לה הופכין, והוא קשר את התארכותה של הגלות בעבירה על איסורים אלה. לדעתו, בהעדר ספר המרכז את ההלכות בנושא זה: נתמוטט העניין מכל וכל, כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו, ולא להתבונן בו מתחילה פן דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשון הרע (הקדמה לספר חפץ חיים). על כן חיבר - בראשונה בעילום שם ורק לאחר שנים הרבה בשמו - את ספר ההלכה "חפץ חיים", בבקשו לרמוז למקרא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבֵר מרמה" (תהלים לד, יג-יד). הספר, יצא לאור בראשית שנות השבעים של המאה הי"ט. כעבור שנים אחדות כתב את ספרו "שמירת הלשון", ברמזו לדברי המקרא: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), שעניינו דברי חז"ל בתחום זה. מאז נכרך שמו של החפץ חיים במאבק בלשון הרע. הוא האמין באמונה שלמה כי מצוות לא ניתנו אלא אם אפשר לקיימן. לכן, עם כל הקושי העצום הנובע מטבע אנוש, ביקש ללמד שניתן לנצח את הנטייה הטבעית של האדם לדבר לשון הרע, או לפחות לצמצם אותה. בנוסף לספרים אלה חיבר ספר על המצוות הנוהגות בזמן הזה, על טהרת המשפחה, ועוד. משנה ברורה הוא היה פוסק הלכה מובהק, ופירושו "משנה ברורה" לשולחן ערוך, אורח חיים, הספר "משנה ברורה" הוא פירוש מסכם לשולחן ערוך "אורח חיים". הפירוש הכולל את דיני היום-יום בחיי היהודי - תפילה, שבת ומועדים - היה לאבן יסוד שהכול נזקקים לה. הפירוש כולל שלושה חלקים: "משנה ברורה" - בירור דברי השולחן ערוך וטעמו מהגמרא ומהפוסקים, עם תוספת הדינים וההלכות הפזורים בספרי הפוסקים שאחרי השולחן ערוך. "ביאור הלכה" - דיון מעמיק בהלכות שונות והסבר דינים שונים המוזכרים ב"משנה ברורה". "שער הציון" - מקורות לכל הדינים שהובאו. הספר "משנה ברורה" מודפס יחד עם השולחן ערוך והגהות הרמ"א, ובנוסף להם הפירושים "באר היטב" מאת רבי יהודה ברבי שמעון דיין בטיקטין, שליקט את הפסקים של הפוסקים שהיו לפניו, ו"שערי תשובה" מאת רבי חיים מרדכי מרגליות, רב בדובנא, שליקט פסקי הלכה מתוך ספרי השאלות ותשובות (שו"ת). לאחרונה יצאו מהדורות של "משנה ברורה" עם השוואות לפסקיו של בעל "חזון איש". למה נתחבר הספר? על הצורך לחבר את הספר כותב רבי ישראל מאיר הכוהן: על אף שארבע חלקי השולחן ערוך נצרכים למעשה, מכל מקום חלק "אורח חיים" מוקדם לכול, כי ידיעתו הכרחית בכל יום מימי חיי האדם לקיום התורה, ובלעדיו לא ירים איש ידו ורגלו. ראיתי כי מועטים האנשים הקובעים לימודם ב"אורח חיים", ומצאתי כי שתיים הם הסיבות לדבר: האחת - כי לימוד שולחן ערוך בלי לימוד הטור הוא כספר החתום, כי רבי יוסף קארו, כשסידר את השולחן ערוך הייתה דעתו שילמדו תחילה את עיקר הדינים ומקורם בטור ובביאורו "בית יוסף". אך כיוון שבטור וב"בית יוסף" יש לפעמים כמה דעות חלוקות - ערך לפנינו את שולחנו הטהור לידע הלכה למעשה בכל דין ודין. ולימוד כל דין שבשולחן ערוך במקורו וטעמו מן הטור ו"בית יוסף" יכבד מאוד בזמננו. והסיבה השנייה למיעוט לימוד "שולחן ערוך" - כי כבד הדבר מאוד לידע ממנו את הדין למעשה, מפני התחלקות רוב הדעות המובאות בין הפוסקים האחרונים, ואין אדם יודע לאן לפנות. גם ראיתי כי מאז שקיצר בעל "באר היטב" את דברי הפוסקים שקדמו לו, עברו בערך מאה ושלושים שנה, ומאז רבו מפרשי השולחן ערוך. עד כי עתה כשנצרך האדם לידע איזה דין למעשה שאינו מבורר בשולחן ערוך, הוא מוכרח לחפש בספרים רבים, ב"פרי מגדים" וב"דרך החיים" ובחידושי רבי עקיבא איגר, וב"חיי אדם" וב"מחצית השקל" ורבים כהם, ואין קץ לעמלו. על כן נתעוררתי ונתחזקתי בחסדי הש"י לתקן את כל אלה, כי עשיתי בעזר ה' ית' ביאור מספיק לדעתי על שולחן ערוך אורח חיים, ובו ביארתי את כל דין שבשולחן ערוך בטעמו ונימוקו מגמרא ופוסקים אשר לא יהיה כספר החתום, גם ביארתי בו, במקום שנמצא דעות בין הפוסקים, את מסקנת האחרונים להלכה על כל דין. הספר "משנה ברורה" נתקבל כספר הלכה ברוב תפוצות ישראל בדור האחרון.

ספור נאה עם מוסר השכל על קבלת תורה אישית שקבל עליו חיל בצבאו של נקולאי העריץ מ'החפץ חיים' ארבע כנפות - דור דור ודורשיו \ הרב גדליה פניאל הספור דלהלן אירע בתקופה בה היה נוהג בעל 'החפץ חיים' לנדוד ממקום למקום לצורך מכירת ספריו ולעורר את לבות בני האדם מתרדמתם הרוחנית, על ידי דרשות מוסריות אותם היה מוסר בבתי הכנסיות. פעם נקלע לאחת מן האכסניות בוילנא והנה נכנס אל האכסניא יהודי חסון ומגושם העושה רושם של פועל וסבל ומיד נתישב בגסות ליד השלחן תוך כדי שהוא פוקד על המלצר שיגיש לו נתח אווז צלוי וכוס משקה חריף. משזה הגיע לשלחנו חטף בתאוותנות את נתח האווז והכניסו לפיו בלא ברכה, כשלאחר מכן הוא מקנח במשקה החריף, כשבין לבין הוא מתיחס גם אל המלצר בצורה מזלזלת ומחפירה. 'החפץ חיים' ישב כל אותו הזמן בפנה אחרת של החדר, כשהוא נדהם עד מאד מהמחזה, לו היה עד ראיה ומיד החליט כי עליו לנסות לגשת אל אותו זולל וסובא על מנת להעיר לו על קלות דעתו ולהעמידו על מקומו. משנוכח בכך בעל האכסניא, עלה חשש כבד בלבו מפני שערוריה רבתי העלולה להיווצר במצב כזה ואף שמא חלילה אותו הדיוט יעז להרים את ידו על הצדיק ולהכותו מכות נאמנות. אי לכך, הקדים לגשת לעבר רבנו 'החפץ חיים' כדי למונעו מצעד מביך זה. פנה בעל האכסניא ל'חפץ חיים' ובקש ממנו: ''אנא, רבי, הנח לו, אין עם מי לדבר, הלא מדובר בחיל ששירת בצבאו של ניקולאי העריץ המושחת. כבר בהיותו בגיל שבע נחטף לצבא מתוך ידי אמו העניה, נסחב עם החיילים המכים למדינות סיביר הקפואות ושם סבל רבות תחת מגפו של העריץ. עד לגיל שמונה עשרה התגורר בין אכרי האזור המגושמים ומשם ואילך שירת כעשרים וחמש שנה את הצר הצורר. נמצא, שכבר קרוב לארבעים שנה עברו מאז נחטף והופסק חינוכו. ארבעים שנה של צרות צרורות וכי היה ביכולתו ללמוד משהו? וכי פלא שזה מה שיצא ממנו - אדם גס ומגושם פרא והדיוט, הלא כל נושא היהדות היה כל כך רחוק זר ומנוכר ממנו, אפילו אות אחת מן התורה לא ידע. מוטב רבי, שלא תתחיל להתעסק עמו''. פסק בעל האכסניא את פסוקו. לשמע הדברים הללו, אורו פניו של 'החפץ חיים' ופנה לבעל האכסניא ואמר לו: ''אם כך, כבר עולה בדעתי איך לדבר ולשוחח עמו ואני תפילה שאכן תצמח מזה תועלת לקרב את לבו לאבינו שבשמים''. ניגש אליו רבינו 'החפץ חיים' בצעדים בוטחים, הניח את ידיו הטהורות על כתפיו של החיל המגושם ופנה אליו באמירת ''שלום עליכם'' לבבית וחמה והתישב לידו כאחד מרעיו הקרובים. פתח 'החפץ חיים' את פיו ואמר לו: ''האם אמת הדבר אשר שמעתי עליך, שבהיותך ילד קטן ורך נחטפת מהוריך באכזריות כה נוראה ע''י קלגסי העריץ, נסחבת עמם לסיביר הרחוקה גדלת רוב ימי ילדותך בין גוים ערלים, ערלי לב וערלי בשר, לא זכית ללמוד תורה כלל וכלל, עברת יסורי תופת יסורי גיהנם עלי אדמות, סיוטים קשים היו מנת חלקך, צרות ורדיפות מכות ושאר ענויים נוראים. הלא הרשעים בודאי אמרו לך לא פעם ולא פעמיים להמיר את דתך, אילצוך לאכול בידים נבילות וטריפות ואף על פי כן עמדת בכל אלו בגבורה רבה ונשארת יהודי גאה בעמך ובמקורך. הלא מאושר הייתי לוּ היו לי זכויות כה גדולות כמו שיש לך והייתי זוכה גם כן להיות בן העולם הבא כמותך. הלא מקומך מובטח לך בין צדיקים קדושים וטהורים וכי דבר קטן בעיניך לחיות שנים ארוכות בכזו מסירות נפש, הרי נסיון זה ארוך הוא וגדול מנסיונם של הנביאים חנניה מישאל ועזריה''! החיל היה המום לשמע אזנו, דברים חמים וערבים כאלו לא שמעתם אזנו מעולם. לבו הקשה כאבן נתמוסס במהרה תחת קילוחם של מי העדן שזרמו אליו בשצף ממעין לבו הטהור של 'החפץ חיים'. החיל נזדעזע מכך זעזוע רב ובמיוחד כשנודע לו תיכף ומיד מי הוא האדם העומד מולו, לא עמד לו כוחו ודמעות רבות פרצו מעיניו הטרוטות. בכי תמרורים. המשיך 'החפץ חיים' ואמר לו: אדם כמוך, שזכה להחשב בין צדיקים קדושים וטהורים שמסרו את נפשם על קדושת ד', לוּ קבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך כיהודי כשר, לא יהיה אדם מאושר ממך. משעה זו ואילך לא עזב אותו חיל, את 'החפץ חיים' ולא הרפה ממנו, עד שהדריכו ולימדו איך לחיות כיהודי כשר ונהפך לבעל תשובה אמיתי וצדיק גמור. מעשה זה יפה מעורר ומרגש, אולם אל לנו לסיים את קריאתו בלי להשריש בלבנו את הלמוד הגדול, את מוסר ההשכל שבו: לא להתיאש משום אדם ויהיה במצב שיהיה, כי אין לך אדם שאין לו שעה וזמן. ותמיד תמיד על המשכיל לנסות ולקרבו בדרכי נועם, בלבביות, בחום ואהבה ולאט לאט, אף אם אבן הוא בתחילתו, נימוח הוא בסופו.