פר' שבוע - חיי שרה - רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

לאחר מותה של שרה, אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון החיתי שבמהלכו עפרון מבטיח לתת לו במתנה את השדה ואת מערת המכפלה אשר בו. סוף דבר הוא מבקש מאברהם "אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" (בראשית כג, טו) ולא סתם כסף אלא "עֹבֵר לַסֹּחֵר" (שם) דהיינו "שקלים גדולים...שמתקבלים בשקל בכל מקום" (רש"י)

חז"ל אמרו עליו במדרש (ב"ר נח) "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" (משלי כח, כב) איש רע עין - זה עפרון שעינו רעה בממון הצדיק, ולא ידע כי חסר יבואנו -שחיסרתו התורה אות "ואו" משמו, שכן בכל הפרשה נכתב עפרון מלא ובסופה נכתב חסר "עפרן". מסביר הרב נבנצל שליט"א: "רע עין" בגמטריא ארבע מאות, וכן "עפרן" בגמטריא ארבע מאות, שבגלל הארבע מאות שקל שנטל מאברהם נחסרה אות "ואו" משמו.

שואל הרב: וכי אכפת לו לעפרון ששמו נכתב בתורה עם ואו או בלי ואו? איזה מן עונש זה בשבילו שנחסרה אות משמו?

אלא שכידוע בכל אות בתורה רמוזים תילי תילים של הלכות ועולמות רוחניים רבים תלויים בה, אם כן ההפסד הוא עצום גם אם באותו רגע הוא לא מודע לעניין. אבל עפרון לא רק הפסיד עולמות אלו שבאות ואו, אלא שכל הפרשה נכתבה בגנותו; אילו היה מסכים לגמול חסד עם אברהם, "נשיא אלוקים" כפי שכינו אותו בני חת, והיה מעניק לו את השדה עם מערת המכפלה, היה נזכר לשבח לדורי דורות ואכן היה זוכה בעולמות רוחניים גדולים ועצומים התלויים בפרשה שלמה שבתורה; אלא שבמקום זה הוא העדיף לקחת לכיסו את הארבע מאות שקלים מתוך צרות עין והפסיד הפסד עצום.

והנה לעומתו אברהם אבינו הוא היפך הגמור, הוא מסרב בכל תוקף לקבל את המערה בחינם "אתה אומר לי לשמוע לך ולקח בחנם, אני אי אפשי בכך"(רש"י). גם ממלך סדום אברהם מסרב לקבל מתנות; כשמלך סדום יוצא לקראת אברהם החוזר מהמלחמה כתוב: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית יד, כא) ותגובת אברהם: "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'..אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ"(שם כב כג) אומנם המלבי"ם מסביר שסיבת הסירוב לקבל את שלל המלחמה היא כדי שאברהם לא ייכשל ב"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"; אבל הרב מסביר שאברהם הוא איש החסד שכל מגמתו היא הנתינה לאחרים, לכן הוא מתרחק מכל מעשה נטילה לעצמו.

והנה מצינו בשני מקרים שאברהם אבינו הסכים לקבל מתנות: כשלקחו את שרה אל בית פרעה כתוב: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" (בראשית יב, טז) "ולאברם היטיב. פרעה בעבורה. נתן לו מתנות" (רש"י) וכשהשיב אבימלך את שרה לאברהם: "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם" (שם כ, יד) למה באמת הסכים אברהם לקבל מתנות מאבימלך ומפרעה ואילו ממלך סדום מסרב בכל תוקף? התשובה היא שאצל פרעה ואבימלך הנטילה היא בעצם נתינה, משום שהם רצו לכבד את אברהם ובזה שאברהם לקח את המתנות הוא בעצם נתן להם כבוד. מצינו בהלכה שנתינת מתנה לאדם חשוב נחשבת הנאה; ידוע שהאישה צריכה לקבל מהאיש את כסף (או שווי כסף) הקידושין ולא להיפך, אם האישה אומרת לאיש: "הי לך מנה ואקדש אני לך" אינה מקודשת, אולם אם האיש הוא אדם חשוב - מקודשת; מסבירה הגמרא (קידושין ז.) באותה הנאה שהסכים לקבל מתנה ממנה - מקנה את עצמה אליו. רואים אם כן שיש נטילה שפירושה נתינה.

כמו כן מצינו אמוראים שכשהיו מוזמנים לביתו של "ריש גלותא" סרבו ללכת משום שלא רצו ליהנות מאחרים, לקיים מה שנאמר: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז), מאידך היו שהסכימו ללכת במטרה לכבד את "ריש גלותא" בנוכחותם, וכוונה זו הופכת את השתתפותם בסעודה מלקיחה לנתינה, וממילא אין חשש שעוברים על "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה".

כך פועל אברהם אבינו; בכל מקרה הוא בודק האם נותן המתנה מחשיב אותו לאדם חשוב ומטרתו לכבד אותו ואם כן

מסכים לקבל את מתנתו כדי לגמול איתו חסד. לכן, היות ופרעה ואבימלך רואים באברהם נביא ואיש אלוקים, הוא מסכים לקבל את מתנתם. אולם מלך סדום זלזל בכבוד אברהם; חז"ל אומרים (ב"ר מג, ה) "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ התחיל לקשקש לו בזנבו. אמר לו: מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת, אף אני ירדתי לחמר וניצלתי" כלומר: "גם אני צדיק כמוך ואין ביני ובינך כלום". אם כן אברהם עושה חשבון שבמצב כזה שמלך סדום מרגיש את עצמו צדיק כמוהו, אם יקח מתנות ממנו הרי שזו תהיה אכן לקיחה, כי ההרגשה של מלך סדום תהיה כפי שאומר לו אברהם: "אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (שם יד, כג) לכן הוא מסרב לקחת "מחוט ועד שרוך נעל".

כך גם בעפרון החיתי: למרות שבני חת מערכים את אברהם ומכנים אותו "נְשִׂיא אֱלֹקים" (שם כג, ו) עפרון לא מרגיש כבוד גדול כלפי אברהם עד כדי כך שיתן לו במתנה את השדה והמערה שבתוכו, והראייה שמעדיף לקחת כסף רב עבור פיסת אדמה קטנה, לכן במקרה כזה אברהם מתעקש לא לקבלה בחינם.

שלמה המלך אומר: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו" (משלי כג, ו) אם מזמינים אותך לארוחה ואתה מבחין הרגשה אצל בעל הבית שחבל לו על כסף הסעודה אל תאכל אצלו. זה אולי בגדר של "סעודה שאינה מספקת לבעליה" שהיא אחת מ"חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן" (הרמב"ם הלכ' תשובה פ"ד, ה"ד) אם הוא נותן לך אבל חסר לו - אל תיקח ממנו. לך אל מי שכבוד ועונג גדול לו לארח אותך ולא אל מי שלא נעים לו להגיד לך לא.

יהי רצון שנשכיל ללמוד מאבותינו את המידות הללו המעניקות לנו חיים כדברי שלמה המלך: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז)