בשבת זו קוראים אחת מארבע פרשיות שתיקנו חז"ל לקרוא בימים אלו שלפני חודש ניסן - פרשת פרה. "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב) המילה זאת מציינת מיעוט, "זאת ולא אחרת", דהיינו אין חוקה אחרת בתורה אלא זו - פרה אדומה; אמנם בתורה ישנם עדות, חוקים ומשפטים, אולם הסיבה היא מפני שדעתנו קצרה מכדי להבין את טעמי המצוות ולכן הרבה מצוות נראות לנו כחוקים. למשל איננו יודעים מדוע התורה אסרה לנו בהמות מסוימות ובהמות אחרות מותרות באכילה; אין בידנו להסביר מדוע התורה אסרה ללבוש שעטנז, צמר ופשתים; אך בעצם אלו הם חוקים רק לדידן מחמת קוצר הבנתנו, שהרי שלמה המלך - החכם מכל אדם - ידע את טעמן של כל מצוות התורה חוץ מפרה אדומה שעליה אמר: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז, כג), הרי שניתן בשכל אנוש לתפוס את טעמי המצוות אלא שקצרה דעתנו מלהבינם. בגמרא (יומא יד.) מבואר שרק פרט אחד ממצות פרה אדומה לא היה מובן לשלמה המלך, אבל לגבי כל שאר פרטי המצווה הוא ידע את טעמן. לכן התורה אמרה "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", כלומר רק פרה אדומה היא חוקה. כך מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א. מצד שני, אומר הרב, לא נאמר "זאת החוקה אשר ציווה ה'", התורה המדגישה "זאת חוקת התורה", דהיינו חוקת כל התורה, כלומר מצוות פרה אדומה בכלל כל המצוות הייתה ויצאה מן הכלל ללמד לא על עצמה בלבד אלא על כל המצוות כולן, שכל התורה היא חוקה. התורה היא יחידה אחת שלא ניתן לחלקה, ואם פרט אחד ממצווה מסוימת לא מובן לנו מה טעמו הרי שכל התורה כולה לא מובנת לנו, גם טעמי המצוות הפשוטות שנדמה לנו שכל אחד יודע אותם. הפסוק אומר על התורה: "אֱלֹקים הֵבִין דַּרְכָּהּ" (איוב כח, כג) רק הקב"ה יכול להבין את כל טעמי המצוות כי התורה היא חכמה אלוקית, וכשם שהקב"ה אין סוף כך חוכמתו היא אין סופית, וממילא בשר ודם שחוכמתו מוגבלת איננו יכול להבין את חכמת הבורא בשלמותה. ולמרות זאת הקב"ה עשה עמנו חסד והוריד כביכול מחכמתו לארץ בלבוש של תורה על מנת שתהיה לנו תפיסה כלשהי בחכמתו. רמת התפיסה משתנה לפי המקבל; משה רבינו השיג דרגות עצומות בתורה, גם רבי שמעון בר יוחאי והארי ז"ל, כל אחד לפי מעלתו השיג דביקות בחכמה אלוקית, אבל להבין ממש עד הסוף אפילו משה רבינו לא היה יכול; רק "אֱלֹקים הֵבִין דַּרְכָּהּ". האדמו"ר מקוצק היה אומר על הפסוק: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה" (תהילים יט, ט) שכמה שנלמד אותה ונחדש בה חידושים התורה עדיין תישאר שלמה כאילו לא נגענו בה משום שהיא חכמה אלוקית. המעט שאנו יכולים להשיג בתורה הוא בבחינת "נובלות חכמה של מעלה" (ב"ר) מה פירוש הביטוי "נובלות"? מסביר הרב: משל לאילן גבוה שמרוב גובהו אי אפשר להגיע לפירות שגדלו בו. איזה פירות אפשר בכל זאת ללקט? אותם שנושרים ונופלים לארץ; כך גם החכמה האלוקית היא גבוהה ובלתי ניתנת להשגה, כדברי הנביא: "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נה, ט) כשם שאי אפשר למי שעומד על הארץ לנגוע בשמים ובכל צבאם, כך לא ניתן להבין את מחשבתו ית'. על פי זה אפשר להבין את דברי ה"אונקלוס" שתרגם את הפסוק: "עַם נָבָל" (דברים לב, ו) "עַמָא דְקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא", עם שקיבלו את התורה. וכי מפני שבני ישראל קיבלו את התורה מכונים בביטוי זה? אם זה היה בעקבות חטא העגל או חטא אחר היה הדבר מובן יותר, אבל הייתכן שקבלת התורה גרמה להם לקבל כינוי כזה? אלא שכפי שמסביר הגר"א הפירוש הוא: עם שזכה לקבל את נובלות החכמה של מעלה. זהו המעט שאפשר להשיג מחכמתו ית'. כוון שכך, אין ידיעת טעמי המצוות מעכב את קיומן, ולמרות שלא מבינים פרטים מסוימים מהן אפשר לצאת ידי חובה בקיום המצוות במחשבה פשוטה: לקיים ציווי הבורא. דוגמה לכך היא מצוות שופר בראש השנה, הגמרא אומרת (ר"ה טז.) למה תוקעים? רחמנא אמר תקעו! זהו הטעם ותו לא. ה"נודע ביהודה" היה מכריז זאת לפני התקיעות כדי שהאנשים לא יחפשו טעמים בנסתר, בלימוד ניתן לפלפל כמה שרוצים אבל בשעת התקיעות צריכים לחשוב רק זה: רחמנא אמר תקעו! והנה למרות כל האמור לעיל ישנם מצוות שאין הדין כך. הגמרא אומרת "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור"(פסחים קטז:) מה פירוש "שלא אמר"? מתרצים הראשונים: שלא פירש את טעמן, דהיינו: במצוות אלו לא מספיק בקיום המצווה, חייבים לצרף גם טעמן ופירושן בפה, כפי שאומרים בהגדה: "פסח שאנו אוכלים, על שום מה?" "מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה?" "מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה?". יוצא אם כן שחלק מהמצווה בשלושת המצוות הללו הוא שנבין ונזכיר את טעמן. כמובן שלא נשלה את עצמנו שנבין עד הסוף כי זה לא ניתן, כמו שהסברנו לעיל, אבל חייבים כל אחד לפי כוחו ומעלתו להשתדל ולהעמיק עד כמה שידו מגעת. ואם נשאל: מניין החיוב להבין את טעמי המצוות הללו? התשובה היא: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה" (שמות יג, ח) דהיינו בעבור פסח מצה ומרור המונחים לפניך "עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שם) הרי שהתורה רוצה שנסביר לבנינו את הקשר בין יציאת מצרים לבין פסח מצה ומרור. ומה הקשר? הקשר הוא שבזכות קיום מצוות אלו יצאנו ממצרים, או (לפי דעה אחרת בחז"ל) כדי לקיים מצוות אלו בא"י יצאנו ממצרים. ברור שישנם טעמים אחרים לאכילת מצה שהרי אברהם אבינו אכל מצה (והוא לא היה ביציאת מצרים) וגם אצל לוט כתוב: "וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט, ג) אבל בליל הסדר חובה עלינו להסביר את הקשר בין מצוות אלו ליציאת מצרים, לספר את סיפור יציאת מצרים כפשוטו, בלי פלפולים; החידושים והפלפולים צריכים ללמוד אותם בשאר ימות השנה משום שאינם עיקר המצווה. ויהי רצון שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבית תפארתנו |
