פרשת שבוע - פרשת קרח - רעיונות על פרשת השבוע מתורת הרב אביגדור נבנצל שליט"א

משה רבינו הולך אל אוהליהם של דתן ואבירם ואומר: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה ... לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם... וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'" (במדבר טז, כח-ל)

משתמע מדברי משה שבליעת קרח ועדתו נועדה להוכיח את אמיתת נבואתו.

והנה הרמב"ם (הלכות יסודי תורה פ"ח ה"א) כותב: "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה... אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה..." ומביא כמה דוגמאות וביניהם: "כפרו בו עדת קורח בלעה אותם הארץ, וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך..."

שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מדוע מונה הרמב"ם את בליעת קרח ועדתו כדוגמא של אות שעשה משה לפי הצורך ולא כדי להביא ראיה על נבואתו? הרי הפסוק אומר "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי"?

אומר הרב: כדי לתרץ קושיא זו אנו צריכים להבין מה היה חטאו של קרח. האר"י הקדוש אומר: "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צב, יג) סופי תיבות קרח, דהיינו קרח לא היה אדם פשוט וודאי היה במחלוקתו עם משה עניין עמוק. המשנה אומרת: "איזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות פ"ה מ"יז) שמים פירושו "אש ומים" שהקב"ה ערבב אותם ועשה מהם שמים. על פי זה מסבירים חכמי הקבלה שמחלוקת לשם שמים פירושה מחלוקת שכל צד מתכוון להגיע אל האמת, אלא שלפעמים האמת מורכבת מדברי שני הצדדים גם יחד למרות שהם שני הפכים כדוגמת האש והמים. אילו קרח היה מתכוון להגיע לאמת המורכבת מטענותיו וטענות משה - אכן הייתה מחלוקתו לשם שמים. אולם קרח היה סבור שהצדק רק איתו וממילא חז"ל הגדירו את מחלוקתו "שלא לשם שמים". לפי זה הייתה אמת מסוימת בטענותיו גם אם הדברים לא מובנים לנו מחמת עומקם, ולפי הפשט רק משה אמת ותורתו אמת וקרח ועדתו בדאין (תנחומא) והנה כשהרמב"ם אומר "כפרו בו עדת קורח" אין כוונתו לומר שכפרו בנבואת משה מכל וכל; והרי לנו מספר ראיות: קרח חלק על הכהונה שניתנה לאהרון; למה נחוץ לו כל כך להיות כהן גדול? הרי כל ענינה של הכהונה היא עבודה במשכן שנבנה על פי הוראת משה, ואם אין נבואתו אמת מי אמר שזה המקום שהקב"ה בחר להשראת שכינתו? ועוד: כשמשה רבינו מכריז אחרי חטא העגל: "מִי לַה' אֵלָי" (שמות לב, כו) התורה מעידה: "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שם) גם קרח שהיה משבט לוי התייצב לצד משה להעניש את עוברי העבירה. יתירה מזו, בחנוכת המשכן כשירדה אש מן השמים כתוב: "וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כד) קרח ועדתו גם שמחו שמחה גדולה יחד עם כל העם, איך אפשר אם כן לכפור במה שראו במו עיניהם?

ועוד: כשמשה מציע לברר מי הנבחר אומר להם: "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת...וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת..." (במדבר טז, ו-ז) מסביר רש"י: "הא לכם תשמיש חביב מכל, היא הקטורת.. וסם המוות נתון בתוכו... מי שיבחר בו יצא חי וכולכם אובדין". וקרח מאמין בכל מילה שאמר משה. מה הראיה? חז"ל אומרים: "קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו?...ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרון, אמר: בשבילו אני נמלט; וכ"ד משמרות עומדות מבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש... אמר: אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?" (רש"י שם) והוא באמת טעה משום שלא ראה שבניו הם אלו שחזרו בתשובה וזכו למעלה זו.

רואים מכאן שקרח האמין בנבואת משה. אם כן במה "כפר בו" (כלשון הרמב"ם)? התשובה היא: קרח חשב שהקב"ה אמר למשה לבחור את האדם הכי מתאים לכהונה ומשה החליט על דעת עצמו למנות את אהרון, וכנגד מחשבה מוטעת זו אומר משה את הפס' שפתחנו בו: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי" "שעשיתי על פי הדיבור לתת לאהרון כהונה גדולה" (רש"י) ובזה מתיישבת הקושיא על הרמב"ם: קרח האמין בנבואת משה עוד ממעמד הר סיני, הוא רק כפר בפרט מסוים וכדי להוכיח לכל שמשה אכן צדק בלעה אותם האדמה, ובלשון הרמב"ם משה רבינו עשה אות זה "לצורך שעה".

והנה טעותם של קרח ועדתו לפעמים מצויה אצלנו: אנחנו סומכים על פסקי הלכה של רב מסוים (כמאמר חז"ל במסכת אבות: "עשה לך רב") ובאמת מחזיקים אותו כרב גדול בישראל, אבל כשמגיעים להלכה לא כל כך "נוחה" לנו אומרים: " זו חומרה; הוא מחמיר בנקודה זו אבל בטוח שההלכה לא כך!" או: "יש על מי לסמוך" או "אולי הרב טעה בפסק זה?" מחשבות מסוג זה בטעות יסודם: אם הולכים לפי רב מסוים צריכים ללכת בכל פסקיו ולהיות אמיתיים עם עצמנו; יכול להיות שעוד לא ירדנו לסוף דעתו או לא זכינו לקיים הלכה מסוימת אבל צריכים לדעת שהמטרה היא לקיים אותה ולא להתחמק בתירוצים שונים. גם קרח חשב שמשה טעה בהבנת דברי ה', אולם היה צריך לחשוב: עד עכשיו משה תמיד צדק בכל מעשיו, המכות שהביא על מצרים, קריעת ים סוף, נתינת הלוחות, אם כן למה לחשוב שבמינוי אהרון לכהונה גדולה טעה? אלא שקרח סבור שמשה משוחד היות ומדובר באהרון אחיו ורצה לכבדו; כל עוד מדובר על ישועת ישראל, מתן תורה לעם וכד' אין טעויות, אבל כעת מדובר בעניין שיש למשה נגיעה אישית, לכן לא סומך עליו. מבהיל הרעיון עד היכן יכול להשפיע השוחד על בן אדם עד כדי כך שמגיע למצב של פסילת גדול הדור בדבר שהוא בעצמו נגוע.

זאת אולי נקודה נוספת שתסייע בידינו להיזהר מהלאו "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" (במדבר יז, ה) לפי חלק מהפוסקים הרי זה לאו דאורייתא שמשמעותו: אסור לנו להחזיק במחלוקת שלא לשם שמים. אבל אולי אפשר להסביר בנוסף שכוונת הלאו הזה היא שאסור לנו להתנהג כמו קרח שהאמין באמונה שלמה בנבואתו של משה למעט פרט אחד; וכל כך למה? כי הוא חשב שמשה משוחד בהחלטת מינוי אהרון; והאמת היא שקרח עצמו היה משוחד וזו הוכחה נוספת ש:

"הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים טז, יט)