בשבח פסוקי דזמרה

בס"ד וכתב על כך בספר 'יסוד ושרש העבודה': עשרה מזמורים הללו הפותחים בהללוקה (שהם הנאמרים בפסוקי דזמרה), הם תקון בפני עצמו בעולמות העליונים מתקוני התפילה, לבד התקון של המזמורים ויאמרם האדם בהתלהבות גדולה בשמחה עצומה ובמתינות.
כתב בספר 'ראשית חכמה': יאמר הזמירות (פסוקי דזמרה) ויכוין באמירת התיבות, כי על ידי כן יהיו מזמרות וכורתות את כל המקטרגים המעותדים לעכב את התפילה שלא תעלה למעלה.
..הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ד'''
פירש 'הרוקח': הנפש שהיא העיקר, הללי את ד', אשר בראך.
''אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים..''
כתב רבינו החזון איש: עילות של ההצלה שטבע בני האדם להשתדל בהן, משתנות אצל הבוטח, כי תחת לרדוף אחר נדיבים ושרים ולבקש תחבולות שוא, יפשפש הבוטח במעשיו ויפנה את לבו לתשובה ותפילה וצדקה, להעביר בכך את רוע הגזירה. (אמונה ובטחון ב, א)
''בִנְדִיבִים..''
מובא מהחוזה מלובלין זי''ע: שנדיבים הם הצדיקים, כי מי שאינו צדיק, אינו נקרא נדיב. ופירושו שאל יבטח האדם בברכת הצדיק בלבד, אלא בד', כלומר שד' ישמע לתפילת הצדיקים.
''..בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה''
ביאר השל''ה הק': שהרי האדם אפילו לעצמו אין לו תשועה ואיך תהיה לכם בו תשועה.
''עֹשֶׂה..''
כתב רבינו בחיי בספרו 'כד הקמח' (ערך פורים): מלת עושה כאלו אמר עשה, כמו שנאמר: ''יוצר הרים ובורא רוח'' וכן בלשון התפלה 'בורא כל הנשמות'. או יהיה ענין עושה, על התנועה היומית, תנועת הגלגלים שאינה פוסקת לעולם.
''עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם..''
פרש''י: למה ''אשרי מי ש-קל יעקב בעזרו'', לפי שהוא ''עשה שמים וארץ'' ''ואת הים'' וכיון שהכל שלו, יש בידו לשומרו, בים וביבשה, אבל מלך בשר ודם אם שומרו ביבשה, אינו יכול לשומרו בים. ובבראשית (יד, יט) נאמר: ''קונה שמים וארץ'' ופירש רש''י, שעל ידי עשייתן, קנאן להיות שלו.
''עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.. הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם''
כתב בספר 'ארחות צדיקים' (שער האמת) יש להודיעך, שהקב''ה אלקים אמת, כי תמצא כ''א פעמים אהי''ה, שהוא בגימטריא אמ''ת וגם כן אהי''ה, בגימטריא כ''א. וחותמו של הקב''ה אמת, כמבואר במסכת שבת (נה.) ונאמר בתהלים (קא ז): ''דבר שקרים לא יכון לנגד עיני''. וכשאדם עוסק בשקר, אז אין השקר דבק לאמת. וכשיש אמת, כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם, אז מודים שעשה שמים וארץ והים וכל אשר בם וזהו שנאמר: ''עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם..'' וסמוך אליו נאמר: ''..השמר אמת לעולם''.
כתב הרוקח: ט' פעמים הוזכר שם ד' במזמור זה, כנגד ט' מלכים שמלכו בעולם כולו (כמבואר בפרקי דר''א פ''י) והקב''ה מלך על כולם ולכך סיים המזמור ''יִמְלֹךְ ד' לְעוֹלָם..''.
''הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ..''
כתב ה'יסוד ושרש העבודה', כי באמירת התיבות הללו ראוי לאדם לשמוח שמחה עצומה וליתן הודאה עצומה בלבו לבורא יתברך שמו ויתעלה, על שזיכה אותו גם לזמר ולשבח אליו.
''בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ד' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:''
מובא מה'אמרי אמת' זצ''ל: שפעמים נדמה לאדם שהכל סגור בפני התפילות, אולם כשבא תבוא הנחמה האמיתית, נראה ששום תפילה לא נאבדה ואפילו כל מחשבה טובה של איש ישראל גם לא נאבדה, שכל התפילות מסייעות בבנין בית המקדש וזה מרומז בכתוב ''בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס'', שהבנין נבנה על ידי כנוס נדחי ישראל, כלומר כל התפילות והמעשים הנדחים.
''הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם''
כתב רבנו בחיי (שמות ב, כג) על הפסוק ''ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם אל האלקים'', בא ללמדך שאין תפלתו של אדם שלמה כאותה תפילה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק, שהיא יותר מתקבלת והיא העולה לפניו יתברך וכן תמצא ביונה הנביא ע''ה שאמר: ''בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְדֹוָד זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁך'', הבטיח הנביא שהתפלה שהיא מתוך צער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו, אל היכל קדשו יתברך.

''הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב..''
ביאר ר' בונים מפשיסחא: אף על פי שכתוב ''קרוב ד' לנשברי לב'', אלא מרפא שלא תהיה העצבות שורה על הלב השבור וישאר לב שבור מתוך שמחה. וידועה האימרה החסידית: 'אין שלם כמו לב שבור'.
''..הַמֵּכִין לָאָרֶץ..''
כתב רבנו בחיי (דברים יא, יז): ודע כי נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע מנין בא המטר (במסכת תענית דף ט/ב). 'רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה, שנאמר: ''ואד יעלה מן הארץ והשקה''. רבי יהושע אומר: ..ממים העליונים הוא שותה, שנאמר: ''למטר השמים תשתה מים'''. וכל אחד יש לו ראיות חזקות וכו', דברי חכמים – 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'.
ואפשר שנאמנו דברי שניהם, כי לפעמים המטר יורד מן השמים כלומר ממים העליונים ולפעמים ממי האוקינוס שהם מים תחתונים ואותן המים העולים ממי אוקינוס אינם נקראים מטר, אלא גשם, מלשון גשמיות ודבר גופני. ואילו אותם המים הבאים ממים העליונים נקראים בשם שניהם, בלשון מטר ובלשון גשם.
ומצאתי בפרקי דרבי אליעזר (פרק ה') סיוע לדברים הללו, שכתב שם: העבים שואבין מן התהומות, שנאמר: ''מעלה נשיאים מקצה הארץ'' ובכל מקום שמפקיד להם המלך, הם מגשימים ומיד הארץ ההיא מעוברת וצומחת כאשה אלמנה וכו'. אבל כשירצה הקב''ה לברך צמח האדמה, המטר בא מן השמים שהם מים זכרים ומיד הארץ מעוברת ומצמחת זרע של ברכה, שנאמר: ''יפתח ד' לך את אוצרו הטוב את השמים'', ע''כ.
''..לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאו''
כתב רש''י העורב אכזרי על בניו ומניחם ואינו מאכילם והקב''ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ונכנסים לתוך פיהם. ובפי' הרד''ק כתב: לפי שבני העורב לבנים בשעת לידתם, אמותיהם מניחות אותם כי יחשבו שאינם בניהם והקב''ה מזמין להם את מאכלם. והנה הקב''ה עוזר בזה לחלשים ולחסרי ישע וכו' וכן עושה ויעשה לישראל שהם נטושים בגלות בחוסר כל.
''רוֹצֶה יְדֹוָד אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּו:''
כתב הרוקח: ''את'' לרבות כל הנשמעים להם. וכן כתב ''את'' יראיו לרבות ''ולחשבי שמו''. שחשב לעשות מצוה וכמבואר במסכת קדושין (מ.) ''..ליראי ד' ולחשבי שמו'', מאי ''ולחשבי שמו'', אמר רבי אסי: 'אפילו חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה'.
המאמר פורסם באתר שופר בקישור הבא:
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7269