בס"ד מאמר על תחיית המתים
אמר שמואל בן יהודה אבן תבון, אמר החכם הגדול הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל.
עיקרים ראויים להאמין בהם
וזכרנו בפתיחת חיבור המשנה עיקרים ראויים להאמין בנבואה ועיקרי הקבלה ומה שיתחייב שיאמינוהו כל רבן בתורה שבעל פה. ובארנו בפרק חלק שורשים נתלים בהתחלה ובגמול, ר"ל מה שנתלה בייחוד ובעולם הבא, עם שאר פינות התורה. וכן עשינו ג"כ בחיבורנו הגדול המכונה "משנה תורה", אשר לא יכירו מעלתו אלא המודים על האמת האנשי הדת והחכמה שיהיה להם שכל טוב והכרה בדברי החיבור וידיעה בפיזור הדברים ההם אשר קבצתים ואיך פזרתים. וזכרנו בו ג"כ כל העניינים עיקרים התוריים והתלמודיים, וכיוננו בזה שיהיו אלה הנקראים תלמידי חכמים, או חכמים, או גאונים, או כמו שתקראם, בונים את סעיפיהם על שרשים תלמודיים, ותהיה תורתם סדורה על פיהם, ותלמודם במסילה עולה.
וכל זה נבנה על עיקרים תוריים, ולא ישליכו ידיעת השם אחרי גוום,אבל ישימו השתדלותם הגדול וזריזותם על מה שישלימם ויקרבם אצל בוראם, לא על מה שיביא בהם השלמות אצל ההמון.
העולם הבא
והיה מכלל השורשים ההם אשר העירונו עליהם העולם הבא. והחלנו לספר באמיתת העולם הבא והארכנו בו, וזכרנו ראיות דברי הכתוב וראיות דברי חז"ל עליו, ופירשנו מה שראוי לאנשי חכמה. ובארנו בפרק חלק, והודענו הסיבה אשר שמתנו לבאר לכוון העולם הבא מבלתי תחיית המתים. ואמרנו, שלא ראינו בני אדם נושאים ונותנים רק תחיית המתים לבד, היקומו ערומים או בלבושיהם, וכיוצא באלו השאלות. אמנם העולם הבא שכחוהו לגמרי.
ועוד, שאנחנו בארנו שם שתחיית המתים היא פינה מפינות תורת משה עליו השלום, שאינה התכלית האחרון, הוא חיי העולם הבא. וכל זה כדי לבאר הספק הגדול אשר יחשוב שאין בתורה גמול ולא עונש אלא בעולם הזה, ושלא ניזכר בה גמול ולא עונש בעולם הבא בביאור. וביארנו מדברי התורה לפי מה שפירשו לנו רבותינו, שהתורה כוונה אל התכלית בעונש, והיא הכרת מן העולם הבא. ואלו העניינים בעצמם הם אשר בארנו והארכנו בהם גם בחבור בהלכות תשובה.
תחיית המתים
אבל בפרק חלק ביארנו שם כמו שימצאהו מי שיסתכל בו, אחר שהארכנו בדבר העולם הבא. ואמרנו שתחיית המתים פינת התורה, ואין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו. אמנם, אינה התכלית האחרון. וכן בחיבור מנינו מי שאין לו חלק לעולם הבא, וכללנום במספר, ואמרנו שהם עשרים וארבעה, מיראתנו שיחסר אחד מן המעתיקים אחד, ויאמר האומר שלא זכרנו אותה.
ומכלל העשרים וארבעה שמנינו שם, הכופר בתחיית המתים. וכאשר זכרנו העולם הבא, ביארנו גם כן שם שהוא התכלית האחרון, ואמרנו בזה הלשון "וזה השכר אשר אין שכר למעלה הימנו, וטובה אשר אין אחריה טובה".
הדעה שאין תחיית המתים
וכאשר התפרסם חיבורנו בארצות, והתפשט בקצוות, נאמר לנו שאחד מן התלמידים בדמשק אמר שאין תחיית המתים, ולא תשוב הנפש לגוף אחרי הפרדה. ואמרו כל אנשי המעמד ההוא איך תאמר זה? והתחיל להביא ראיה ממה שזכרנוהו אנחנו בחיבורנו, שהתכלית הוא העולם הבא, ושאין גוף בו, והתחילו הם להביא ראיה מן המפורסם באומה ובדברי החכמים בזה, ואמר שהם כולם משל, וארכו דבריהם עמו. וכאשר נודע לנו מה שאירע לא הרגשנו אליו, ואמרנו זה בטל במיעוטו, שאין מי שיסכל זה ולא מי שיקשה עליו הבנת מה שאמרנוהו.
וכאשר היה בשנת אלף וחמש מאות לשטרות, הגיעה אלינו איגרת מארצות תימן, ישאלו בה על דברים, ואמרו שיש אנשים אצלם שפסקו שהגוף יכלה ויפסד, ולא תשוב הנפש לגוף אחר הפרדה, ושהגמול והעונש לנפש לבד. והביאו ראיה ממה שאמרנוהו אנחנו בבני העולם הבא. וכאשר נזכרו להם דברי החכמים הגלויים המבוארים בתחיית המתים, וקצת דברי הנביאים, אמרו זה משל ויפורש. ואמר לנו זה השואל שהתפשט אצלם זה הדעת, והשליכו זולתו, ובקשו ממנו תשובה, והשיבונו על שאלותיהם, ובארנו להם שתחיית המתים פינת התורה, והוא שוב הנפש לגוף, ולא יפורש זה. ושחיי העולם הבא אחר תחיית המתים כמו שאמרנו בפרק חלק, וחשבנו שזה השיעור מספיק.
רבי שמואל הלוי על תחיית המתים
וכאשר הייתה בזאת השנה שנת א' ת' ק' ב' לשטרות, והגיעו אלינו כתבים ממקצת חברינו מבבל, זכרו ששואל מאנשי תימן שאל על העניינים ההם בעצמם לזה ראש ישיבה רבינו שמואל הלוי הנסמך בבגדד בזמננו זה, ושהוא חיבר להם מאמר בתחיית המתים, ושם דברינו בזה העניין קצתם טעות ושגגה, וקצתם שאפשר להתנצל עליהם, וניצל אותנו ועזר מעט בקולמוסו.
ואחר אלו המכתבים נשלח אלינו זה המאמר אשר חברו זה הגאון ובלשונו, וראינו כל הדרשות וההגדות אשר קבצם. וידוע אצל כל אדם שאין המבוקש מן החכמים סיפור הדרשות והמעשים ההם הנפלאים בלשונם, כמו שידרשום הנשים בבית האבל קצתן לקצתן. אבל המבוקש מהם לבאר ענייניהם עד שייאותו למושכל או יקרבו אליו.
פורסם בקישור הבא:http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm
 |
|
|
