בר קפרא, המברך והמלגלג ביאור הגמרא
בס"ד מהפורום הדף היומי:
בר קפרא, המברך והמלגלג ברכות ל"ט.
דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא.הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות. נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך. קפץ וברך על הפרגיות. לגלג עליו חבירו. כעס בר קפרא. אמר: לא על המברך אני כועס, אלא על המלגלג אני כועס. אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם, אתה על מה לגלגת עליו? חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס. ואמר: אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן? תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן.
תאור המקרה אומר דרשני.
כעסו של בר קפרא, מיתת התלמידים, והקשר בין שניהם, עליו רומזת הגמרא.
ראשית, דברי הגמרא בהמשך, מלמדים כי בין המלגלג לחברו שררה מחלוקת הלכתית כבדת משקל, מחלוקת שבר קפרא אולי לא היה מודע לה, (לפחות כך משתמע מדבריו למלגלג: " אם חברך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת") נמצא אפוא, כי כעסו על המלגלג נבע מטעות.
כעסו החוזר כלפי המברך, לאחר שקודם לכן אמר כי אינו כועס עליו, אינו מובן אף הוא. ראשית: מה ראה לכעוס על מי שאך זה הצהיר כי אינו כועס עליו?
והמהרש"א ביאר, כי לאחר שהמלגלג הבהיר כי כיוון בלגלוגו לכך שאותו תלמיד הכריע במעשיו על מה מברכים קודם, והרי הוא כמורה הלכה בפני רבו. לאחר הבהרה זו שב בר קפרא וכעס על המברך.
(דברי רש"י בעניין תומכים עקרונית בקישור העניין עם התנהגות שאינה הולמת חכם או זקן)
אלא שדברי המהרש"א תמוהים מכמה פנים:
א. בגמרא לא מוזכר שהמלגלג הבהיר את עמדתו
ב. אילו הבהיר מלגלג זה את עמדתו באופן שהביא את בר קפרא לכעוס על חברו, מדוע שהוא עצמו ייענש?
ג. דברי הגמרא בהמשך מלמדים כי בין המלגלג למברך הייתה מחלוקת עקרונית בדיני ברכות, ולמסקנה זו לא ניתן היה להגיע אם כל הדיאלוג ביניהם היה רק סביב החובה לכבד רב
ד. לכאורה, הסיבה שבר קפרא לא הקפיד מלכתחילה על תלמיד זה (שהורה הלכה בפניו)היא, כפי שנאמר בגמרא, שבר קפרא נתן בעצמו "רשות לאחד מהן לברך",ואם כך מה לו לכעוס אחרי הסבר זה של התלמיד?
העובדה ששני התלמידים מתו בתוך אותה שנה, (ובפשטות,
כעונש על התנהגותם) אינה מובנת אף היא. שהרי כבר פסק הרמב"ם כרבא ורב יוסף שאפילו "הרב המובהק, שרצה למחול על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהן, לכל תלמידיו או לאחד מהן, הרשות בידו" ומדוע לא ימחל בר קפרא על כבודו, כאשר נוגע הדבר בחיי תלמידיו?
גם אם נאמר שבר קפרא סבר כרב חסדא (קידושין לב) הסבור כי רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ואף אם נניח כי נהג כעֵלי שסירב להתפלל על שמואל לאחר שהורה הלכה בפניו (ברכות לא.)עדיין העניין אומר דרשני, שהרי יש כאן לא מעט נסיבות מקלות.
ראשית, מבחינת המלגלג, שוודאי לא זלזל ברבו, אלא או שהיה חלוק עם חברו בדבר הלכה, או שלגלג על העדר הכבוד שחברו רוחש לבר קפרא.
שנית,מבחינת המברך. שהרי קיבל מבר כפרא רשות לברך, והרי הדבר דומה לרב המוחל על כבודו.
ואף בר קפרא עצמו נמנע מלכעוס עליו מלכתחילה?
ואולי יש לומר כי מות התלמידים קשור לקפידה הדדית שנוצרה ביניהם, ולאו דווקא לבר קפרא,וכדרך שמצינו בתלמידי רבי עקיבא אשר מתו בין פסח לעצרת מחמת שלא נהגו כבוד זה בזה. (יבמות ס"ב:)
אלא שגם אפשרות זו נתקלת בקשיים.ראשית,מפני שאין לה זכר בדברי הגמרא,שנית:זה עשוי להסביר את מות המלגלג, פחות את מותו של המברך.
אשמח להסברים.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1340183
 |
|
|
