דיעות כוזבות של אי הכרת-היחוד:

בס"ד
המשך המאמר מהרמח"ל ב'דעת תבונות' הנ"ל
טעות ג:חוקי-הטבע שולטים ,והאדם יכול לנצלם כרצונו,וי"א שהכל תלוי רק במזל.
הדעת השלישית היא דעת המון האנשים ,שחושבים שדברי העולם
הזה הולכים לפי חוקות-טבעם שהטביע הבורא בתחתונים,והשתדלותם וחריצותם הוא המועיל,ועצלותם הוא המזיק ,כעניין (דברים ח',י"ז)"כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה "עוד אמרו:"הכל תלוי במזל ומקרה אחד לכל,ואין כאן אלא הדרך הטבעי,לא יותר,אם להטיב אם להרע.
טעות ד:משום רשעת-ישראל הוכרח ה' להחליפם באומה אחרת
הדעת הרביעית היא דעת גויי-הארץ האומרים:חטא ישראל ,אין ישועתה לו באלד'ים סלה,ח"ו "כסף נמאס "קראו להם.כי הקב"ה
בחר בהם ונתן להם הבחירה בידם להיות צדיקים או רשעים,
והם הרשיעו לעשות ,ומנעו מנו ית' ,כביכול ,שיוכל להטיב עוד להם,כעניין (דברים ל"ב ,י"ח)"צור ילדך תשי",והוכרח
לעזוב אותם ולהחליפם באומה אחרת ח"ו,מפני שאי אפשר להושיעם ,ואורך הגלות מורה לכאורה על זה ומפחיד הלבבות שאינם חזקים באמונה האמיתית .
טעות ה:אפשר לפעול נגד רצנונ ולהשתמש נגדו בכשפים ובמלאכים.
הדעת החמישית היא דעת פושעי-ישראל,אותם שהיו מכירים את קונם ומכוונים למרוד בו ,כאמון שאמר (עי' סנהדרין דף ק"ג ע"ב):"כלום מכוין אני אלא להכעיס ",וכל דכוותיה,וקא כתיב (ישעיהו ג',ח')"למרות עיני כבודו",שהיו חושבים שיוכלו
לעשות נגד רצונו ח"ו,ויכעיסוהו במעשיהם הרעים ,כמי שמכעיס את חבירו בעל כרחו.ואחרים חשבו להתחזק בכשפים וקסמים,ואחרים בידיעת מלאכי-שרת ומשמרותיהם ,כמ"ש במדרש (איכה רבה,פרשה ב',ה')שהיו אומרים לירמיהו:"אנא מקיף לון מיא אנא מקיף לה אשא".
ההכרה השלמה של היחוד מבררת את טעויות הדעות האמורות לעיל.
ואמנם המאמין ביחוד ומבין עניינו ,צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד ,שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד,אלא הוא לבדו מושל בכל,לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו ,אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע ,כעניין הכתוב (ישעיה מ"ה,ז')"יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע,אני הוי"ה עושה כל אלה",שאין אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעלום,דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני,כמו שחשבו עובדי ע"ז ולא עוד,אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית ,ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו,ולא במקרה,ולא בטבע ,ולא במזל,אלא הוא השופט כל-הארץ וכל אשר בה ,וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים ,עד סוף כל המדרגות שבכל הבראיה כולה ,ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל,וכל סדרי-המשפט וכל החוקים אשר חקק -כולם תלויים ברצונו,ולא שהוא מוכרח בהם כללהנה כשרוצה-משעבד רצונו,כביכול,למעשי בני-האדם כענין ששנינו (אבות פ"ג ,י"ט):."והכל לפי רוב המעשה ",וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים ,ומטיב בטובו למי שרוצה,וכמו שאמר למשה רבנו ע"ה (ברכות דף ז' ע"א)"וחנותי את אשר אחון -אע"פ שאינו הגון",וכבר נא' (איוב ל"ה,ו')"אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו",ואז נא' (ירמיהו נ',כ'):"יבוקש את עון ישראל ואיננו וגו' כי אסלח לאשר אשאיר",וכן נא' (ישעיה מ"ח,י"א)"למעני למעני אעשה כי איך יחל","אנכי אנכי הוא מחוה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור".(שם מ"ג ,כ"ה)וכן נא' (זכריה ג',ט')"ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד ".זאת נחמתנו בעניינו ,כי לא על מעשינו יפקוד,ולא לזכותנו ימתין,או מחסרון מעשים יחליפנו ח"ו,אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת.הנה אפי' אם לא יהיה זכות בישראל-כשיגיע עת מועד ,יום נסתם בלבו ,הנה עכ"פ יושיענו ודאי,כי אדון הכל הוא ,ויכול לעשות כן כשהוא רוצה.'עכ"ל הטהורה.