מסכת אבות, (פרק א משנה יח):
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. "בא ללמדנו גם כן במה שמנה את השלום בסוף ... נגד דעת המון עם, ובפרט בעתים הללו, שסוברים שהכל בשלום, ואפילו מרשעי ארץ לא יפרדו מחמת השלום, וזה שקר, והבל יפצה פיהם, כמו דאיתא בספר זכריה (פרק ח' יט): וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ, שרק עם האמת גם כן יכול להתקיים עם השלום יחד, אז בודאי מחוייבים אנו לקיים את השלום, אבל אם יש לחוש שעל ידי השלום יחלש האמת, דהיינו התורה הקדושה וגם האמונה, אז בודאי אסור לנו לקיים השלום, כי האמת, דהיינו תורתינו הקדושה והאמונה, בוודאי קודם "אלף פעמים" לשלום".
|
|
