ראיתי שכתבת בפורום פה,שדוד המלך חטא והבאת מקורות לדבריך,אבל איך זה מסתדר עם הגמרא במסכת שבת שאומרת שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. ואם זה נכון איך זה יכול להיות שדוד המלך יחטא בכלל?.
נשלח ב-17/5/2009 13:12
בס"ד יום א כג אייר התשס"ט
תשובה לדבריך רבי דאתי מבית דוד מהפך בזכותיה ועיין בפירוש רבנו יצחק אברבנאל ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להקים עולה של תשובה
ודוד המלך מבואר במהר"ל מפראג ז"ל ביקש לעצמו מדריגת האבות ולכן היה קיטרוג על זה ונכשל עם בת שבע בסוד שאכלה פגה כדברי הגמרא סנהדרין
נשלח ב-17/5/2009 21:00
בס"ד אור ליום ב כד אייר התשס"ט
הגמרא ע"ז דף ד ע"א וע"ב "דא''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב {תהילים קט-כב}" לבי חלל בקרבי"וכו' והיינו דרבי שמואל בר נחמני א''ר יונתן מאי דכתיב {שמואל ב כג-א}" נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על" נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה" עכ"ל פירש"י ז"ל :"[לאותו מעשה. דבת שבע]: לבי חלל. יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי: " עכ"ל ובסנהדרין דף קז ע"א וז"ל:"אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש''ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש''ע בחנני ונסני שנאמר {תהילים כו-ב} בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד {שמואל ב יא-ב} ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע {שמואל ב יא-ב} ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה וחזייה מיד {שמואל ב יא-ג} וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב {תהילים יז-ג} בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב {תהילים יא-א} למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב {תהילים נא-ו} לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב''ה גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה דרש רבא מאי דכתיב {תהילים לח-יח} "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד "ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב ,וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה, דרש רבא מאי דכתיב {תהילים לה-טו} "ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו "אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב''ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה''ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא"
עכ"ל פירש"י ז"ל:"שהפך משכבו של לילה לשל יום. שהיה משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום: ונתעלמה ממנו [הלכה]. שהמשביע אברו בתשמיש רעב ומרבה תאוה: ה''ג מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו: חלתא. כוורת: פתיק [ביה] גירא. בכוורת כלומר שהכה ושברה ל''א פתחה שברה ונפתחה: מתקדשת מטומאתה. אותה שעה פסק טומאתה ולא בא עליה כשהיא נדה: פקדת לילה. על מעשה לילה פקדתני אם אוכל לעמוד בנסיון של דבר עבירה: צרפתני בל תמצא. חשבת לצרפני ולא מצאתני נקי: (זמותי ב 'ר יעבר פי) איכו זממא נפל. מי יתן והיה בפי רסן ואפשר לעכב את דברי שלא אומר דבר זה [של] בחנני: הר שבכם. מלך שלכם: צפור נדדתו. דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי ליה כצפור: למריה. העבד נצחו לאדוניו בתוכחתו: כי אני לצלע נכון. אותו צלע היה נכון לי: שאכלה פגה. שקפץ את השעה ליזקק ע''י עבירה: נאספו עלי נכים. בעלי מומין כמו פרעה נכה (מלבים ב כג) והיו מלעיגים עלי ואני כלא . יודע ל''א ולא ידעתי לא הייתי יודע כשמלעיגים כלומר פתאום בא עלי אותו עון שלא ידעתי (עד) שניתן פתחון פה לביישני: הכי גרסינן בשעה שעוסקין במיתות בית דין אומרים הבא על אשת איש מיתתו וכו'": עכ"ל הרי מפורש דוד חטא בבת שבע שאכלה פגה והקדים את זמנה אע"פ שהיתה ראויה לו מששת ימי בראשית .
נשלח ב-17/5/2009 21:10
בס"ד אור ליום ב כד אייר התשס"ט
כתב רבנו הרמב"ם ז"ל פרק יג הלכות איסורי ביאה הלכה יד טו טז וז"ל:
יד :"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד יי' נשאו נשים נכריות בגיותן. אלא סוד הדבר כך הוא. שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא להכנס לדת. ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל. אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו. אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר" ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה":
טו "לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו. ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן הגוים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק. ואעפ''כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות. והיו ב''ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ''מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם":
טז "ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן. וכן שמשון גייר ונשא. והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר. ולא על פי ב''ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו''ם ובאיסורן עומדין. ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות עבודה זרה שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר "אז יבנה שלמה במה": עכ"ל הטהורה.
נשלח ב-31/5/2009 00:50
בס"ד אור ליום א ח סיון התשס"ט
מהר"ל מפראג ז"ל מבאר בבאר הגולה שהחטא היה מצד דוד המלך ורק הקב"ה גרם שלא יהיה חטא כי אוריה החתי מרד במלכות אבל היה לו לדוד לחשוש מפני ספק איסור אשת איש .עש"ה
